ואולם, בחקירתה הודתה השמאית כי הפחתה של 10-5 אחוזים ממחיר דירה, תואמת את גדר הסטייה מניתוח עסקאות בעת מכירתה (שם, עמ' 7 לפרו' מיום 26.4.26, שו' 23-21). לדבריה, בעת מכירת דירה, סטייה שעומדת אף על שבעה אחוזים ממחיר הדירה, היא סבירה (שם, עמ' 8 שו' 18-6). לפיכך, יש לדחות טענת התובעת לפיה נדרשה "להתפשר משמעותית על מחיר דירתי ביחס לשווי השוק" (סעיף 18 לתצהירה). כאמור, סטייה בת כשבעה אחוזים ממחיר הדירה שנקבע על ידי השמאית לביא-ליבנה, מצויה בגדר תחומי משא ומתן סביר בין צדדים לעסקה.
הוא הדין בכל הנוגע לדרישות הנוגעות לעמלת תיווך ולשכר טרחת עורך דין. מאחר שהתובעת הצהירה כאמור כי התכוונה למכור את דירתה לצורך רכישת דירה חלופית באילת, מאליו מובן כי היה עליה לשאת בשכר טרחת עורך דין, יהא מועד מכירת הדירה אשר יהא. אף ההיזקקות למתווך לשם מכירת דירתה, חזקה כי נעשה מאחר שהתובעת לא הצליחה למכור את דירתה בגפה או משיקולים אחרים הקשורים בהחלטתה בנדון. כך או אחרת, אין סיבה לפסוק לתובעת את תשלום דמי התיווך ששילמה לצורכי מכירת דירתה.
אשר לדרישה לפסיקת עוגמת נפש, ייאמר כי בפסיקה נקבע כי פיצוי בגין נזק לא ממוני אינו נפסק כדבר שבשגרה, וכי פסיקתו תיעשה במקרים מיוחדים בהם האכזבה, התסכול או הפגיעה חורגים מתוצאה רגילה של עסקה שלא השתכללה (ע"א 3437/93 אגד, אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' אדלר, פ"ד נד(1) 817,835 (1998); ע"א 8588/06 דוד דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ [נבו] (11.11.2010)). בענייננו, הנתבע שינה דעתו במהלך המשא ומתן על רקע הנסיבות שהתהוו, אך לא עשה כן תוך הפרה בוטה של יחסי האמון בין הצדדים, ובוודאי שלא פעל בזדון או בדרך פוגענית אחרת. כבר ציינתי כי הנתבע לא יצר מצג שהעסקה סגורה, וממילא, לא גרם לתובעת להסתמך עליו. אכן, אך טבעי שהתובעת חשה תסכול ואכזבה מכך שהעסקה עם הנתבע לא יצאה אל הפועל, אך באכזבה סובייקטיבית רגילה המאפיינת כל שיח שלא הסתיים בחתימה על חוזה, אין די.
סיכום
אחר כל זאת נמצאנו למדים כי בין הצדדים לא השתכלל הסכם מחייב. לפיכך, לא מצאתי לפסוק לתובעת פיצויים מוסכמים. אף לא מצאתי לפסוק לתובעת פיצויי קיום בסך 171,314 ₪ בגין הפסד הנחה לכאורי בסך 170,000 ₪ מדרישת המוכר לכתחילה לגבי מחיר הדירה, כמבוקש בסעיף 2.2.2 לכתב התביעה, מן הטעמים שפורטו לעיל (אשר לדרישה לפסיקת פיצויי קיום בגין ראש נזק אחר, כמפורט בעמ' 1 לסיכומי התובעת, סעיף 3(ב), כבר ציינתי כי דרישה זו נדחית על ידי, שכן, כתבי הטענות גודרים את יריעת המחלוקת ואת הסעדים המבוקשים. על כן, אין להלום דרישה לפסיקת סכום גבוה יותר בגין פיצויי קיום מזה אשר נתבע בכתב התביעה). אף באשר לדרישה לפסיקת פיצויי הסתמכות בסך 132,738 ₪ על רקע טענת התובעת כי מכרה את דירתה הקודמת לצורך מימון רכישת דירתו של הנתבע, מצאתי לדחות הדרישה בשל הטעמים שפורטו לעיל.