בג"ץ 4178/04 פלוני נ' בית הדין הרבני לערעורים, סב(1) 235 (13.12.2006)
עמ"ש (מחוזי מרכז) 23025-08-21 א. א נ' ד. א [נבו] (28.4.2022)
- בחינת התנאים אינה טכנית בלבד, אלא מחייבת הערכה מצטברת של נסיבות החיים הכלכליות והאישיות ושל השאלה אם חלוקה שווה תוביל במקרה הקונקרטי לתוצאה בלתי צודקת.
- סעיף 8(2) מאפשר לקבוע כי איזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא ייעשה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר, בהתחשב בין השאר בנכסים עתידיים ובכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג. לכן, פערים משמעותיים בכושר ההשתכרות עשויים להיות שיקול רלוונטי לחלוקה לא שוויונית, אך הם אינם יוצרים זכאות אוטומטית לחלוקה כזו. תכלית השימוש בסעיף היא למנוע תוצאה בלתי שוויונית ובלתי צודקת ולאפשר שוויון הזדמנויות מהותי לבן הזוג החלש יותר.
עמ"ש (מחוזי מרכז) 23025-08-21 א. א נ' ד. א [נבו] (28.4.2022)
עמ"ש (מחוזי חיפה) 5420-10-21 א' נ' ב' [נבו] (18.4.2022)
- התובעת עותרת לבית המשפט להפעיל את סמכותו לפי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, ולקבוע כי איזון משאבי הצדדים וחלוקת הזכויות הפנסיוניות והסוציאליות ייעשו ביחס של 70% לטובתה ו-30% לטובת הנתבע. דרישתה זו נשענת על טענותיה בדבר האלימות הפיזית והנפשית החמורה והקיצונית שהפעיל כלפיה הנתבע לאורך הנישואין, אשר אילצה אותה ואת בנם הקטין להימלט למקלט לנשים נפגעות אלימות.
- לטענת התובעת, להשלכות של התנהגותו האלימה של הנתבע והלחץ הקשה שבו הייתה נתונה היה מחיר פיזי ישיר, והן גרמו להתפרצות של "דלקת פרקים חריפה" בגופה. מדובר במחלה כרונית הדורשת טיפול תמידי לאורך כל חייה בעזרת תרופות שונות, אשר פגעה קשות בתפקודה והובילה לירידה דרסטית בכושר השתכרותה בעבר ובעתיד.
- התובעת מציינת עוד, כי היא הקריבה את הקריירה שלה למען התא המשפחתי, כאשר הפסיקה לעבוד עם לידת בנם כדי לטפל בו, ולאחר מכן לא הצליחה לשוב לרמת השכר הקודמת שלה (כ-6,000 ₪) עקב קשייה הפיזיים והנפשיים. מנגד, הנתבע פיתח את הקריירה שלו בהייטק, השלים לימודי תואר שני, וכיום משתכר "עשרות אלפי שקלים" בחודש, ובכך נוצר פער השתכרות עצום בין השניים במהלך הנישואין.
- כביסוס משפטי לטענותיה, מפנה התובעת לפסק הדין של בית המשפט העליון בבע"מ 7272/10 פלונית נ' פלוני [נבו], הקובע כי במקרים של אלימות חמורה יש להורות על איזון לא שוויוני, מאחר שהאלימות פוגעת באופן ישיר בתפקודו הכלכלי של בן הזוג הנפגע. היא מוסיפה כראיה תומכת את העובדה כי מאז בריחתה למקלט היא כמעט ואינה מצליחה לכלכל את עצמה ונאלצת להסתייע בסיוע כלכלי של בני משפחתה.
- הנתבע השיב, כי אין כל תשתית עובדתית או משפטית להפעלת החריג הקבוע בסעיף 8 לחוק יחסי ממון, מאחר שטענות האלימות של התובעת לא הוכחו בבית משפט פלילי, תלונות השווא שלה נסגרו, והיא משתמשת בהן ככלי טקטי מניפולטיבי בלבד. הוא מפנה לפסיקה לפיה אין לעשות שימוש בסעיף 8 ככלי ענישתי או כפיצוי נזיקי בגין אשם כלשהו בחיי הנישואין, והסטייה מאיזון שוויוני צריכה להיעשות במשורה ובמקרים קיצוניים בלבד.
- באשר למצבה הרפואי של התובעת, הנתבע מציין כי אבחנה של "דלקת פרקים חריפה" היא עניין שברפואה המצריך הגשת חוות דעת רפואית, אשר לא הוגשה ואף לא התבקשה על ידי התובעת. הוא מפנה להודאת התובעת עצמה בחקירתה הנגדית, לפיה אין בידה כל מסמך רפואי או חוות דעת הקושרים בין דלקת הפרקים שלה לבין התנהגותו הנטענת של הנתבע.
- בעניין נכסי הקריירה ופערי ההשתכרות, הנתבע טוען כי שני הצדדים הגיעו לנישואין עם תארים אקדמיים, והוא השלים את לימודיו ואת מסלולו המקצועי עוד טרם הנישואין (ללא עזרה או הקרבה מצד התובעת). הוא מדגיש כי התובעת בחרה מרצונה החופשי שלא לעבוד או למצות את כושר השתכרותה מטעמי נוחות אישיים, ולא בשל קושי פיזי או נפשי בעטיו, ולכן אין לפסוק לטובתה איזון לא שוויוני או חלוקת כושר השתכרות.
- לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מסקנתי היא, כי התובעת לא הוכיחה כי מדובר במקרה חריג, המצדיק חלוקה לא שוויונית של נכסי הצדדים באיזון המשאבים.
- אין להקל ראש בטענות שמעלה התובעת בנוגע לאלימותו של הנתבע. טענות אלה אכן שזורות בהליכים הרבים שבין הצדדים. בפני בית המשפט הושמעו הקלטות במהלך הדיון, מהן עולה שהנתבע צורח ומקלל, והתובעת ואביה העידו על אירועים של אלימות מסוגים שונים. ואולם, ככלל, אלימות כשלעצמה אינה מהווה סיבה לחלוקה לא שוויונית מטעמים של עונש או פיצוי אוטומטי. השימוש הוא חריג, מצומצם ומידתי, ובדרך כלל נדרש קשר בין האלימות לבין פגיעה כלכלית או פגיעה בזכויות אישיות מובהקות של בן הזוג הנפגע, קשר שלא הוכח.
- בבע"מ 7272/10 [נבו] אליו הפנתה התובעת, לא נקבעה חלוקה לא שוויונית כללית של כל נכסי בני הזוג. נקבע חריג ממוקד: ניסיון רצח של בת הזוג הצדיק את הוצאת זכויות הפנסיה התלויות בחייה מאיזון המשאבים, מכוח סעיף 8, בעוד יתר הרכוש נותר בחלוקה שווה. פסק הדין מדגיש כי מדובר בחריג למקרים קיצוניים, ולא בכלל שלפיו עצם האלימות או עצם האשם בפירוק הנישואין מובילים לחלוקה לא שוויונית.
- בבג"ץ 6037/18 פלונית נ׳ בית הדין הרבני האזורי תל אביב־יפו [נבו] (18.2.2019) יושמה גישת כב' השופט הנדל בבע״מ 7272/10 [נבו], תוך שהודגש, כי האלימות אינה מצדיקה כשלעצמה שלילת זכויות רכושיות, אלא כאשר קיימת זיקה בין האלימות לבין מצבו הכלכלי של בן הזוג הנפגע.
- התובעת טענה לזיקה כאמור, בכך שהתנהגותו האלימה של הנתבע והלחץ הקשה שבו הייתה נתונה גרמו להתפרצות של "דלקת פרקים חריפה" בגופה, כמפורט לעיל.
- ואולם טענות אלה של התובעת לא הוכחו - היא לא צירפה מסמכים רפואיים להוכחת מחלת הפרקים ולא הוכיחה את הקשר הסיבתי בין מחלתה לאלימות הנתבע. היא גם לא הוכיחה פגיעה בכושר ההשתכרות שלה בעטיו של הנתבע. כאמור לעיל, נישואי הצדדים היו קצרים, שניהם היו אקדמאים עוד טרם נישואיהם, הם נישאו בגיל 27 ונפרדו כשהם באמצע שנות השלושים שלהם, כך שמדובר באנשים צעירים שהשיא המקצועי שלהם עוד לפניהם. מעבר לכך, לא הוכח פער השתכרות "עצום" בין הצדדים במהלך הנישואין, כטענת התובעת.
- המסקנה היא, כי בטענות לאלימות, הגם שאין לשלול אותן, אין די. משלא הוכחה הזיקה בין האלימות למצבה הכלכלי הנטען של התובעת, הרי שהאלימות כשלעצמה אינה מצדיקה שלילת זכויות רכושיות מהנתבע.
- התביעה לחלוקה לא שוויונית במסגרת איזון המשאבים של הזכויות הסוציאליות נדחית אפוא.
החוב למטפלת ד"ר ק.
- התובעת טוענת כי החוב למטפלת ד"ר ק., אשר נוצר בגין טיפולים פסיכולוגיים בשיטת EMDR, הוא חוב אישי מובהק של הנתבע שנועד לטפל בבעיות האלימות, הזעם והפוסט-טראומה שלו. לשיטתה, מדובר בחוב שנוצר לצורך אישי מובהק שאינו משרת את רווחת התא המשפחתי, ועל כן אין לכלול אותו באיזון המשאבים. היא מוסיפה כי היא עצמה נפגשה עם המטפלת "פעמיים או שלוש, לא יותר מזה", בעוד הנתבע היה אצלה "עשרות, אם לא יותר ממאה" פעמים.
- עוד טוענת התובעת כי עוד בטרם החל הנתבע בטיפול היקר, אביו התחייב כלפי הצדדים כי הוא זה שיישא בעלויות הטיפול האסטרונומיות. היא מבהירה כי מעורבותה בהתכתבויות מול המטפלת ומזכירתה חנה נעשתה אך ורק כדי "לרכך אותה ולדבר איתה" לאחר שהנתבע ואביו הסתבכו עמה בנושא הכספי.
- מנגד, הנתבע טוען כי מדובר בחוב משותף שנצבר במהלך הנישואים לטובת "הצלת התא המשפחתי", וכי התובעת הייתה היוזמת, "הרוח החיה" והגורם המניע מאחורי הטיפול. הוא מדגיש כי התובעת שלחה למטפלת דוא"ל מיום 4.9.2019 שבו כתבה מפורשות: "החלטנו ללכת על זה... החיים הזוגיים שלנו תלויים בזה". לגרסתו, התובעת אף הציבה לו אולטימטום לפיו אם לא ימשיך בטיפול הם יתגרשו, ובכך כפתה עליו להמשיך בטיפול שצבר חוב "מטורף".
- הנתבע מפנה להודעה ששלחה התובעת ביום 29.12.2022 שמתעדת את הודאתה בחוב המשותף, שם כתבה: "כאשר כיום אנו נשארנו עם חוב של יותר מרבע מיליון, כ-258,000". הוא מבהיר, כי בשנתיים האחרונות נאלץ ליטול על עצמו את האחריות המוסרית ולשלם למטפלת הסדר זמני בסך 1,500 ₪ בחודש מכספו הפרטי. כמו כן, הנתבע מכחיש את הטענה כאילו אביו התחייב לשאת בחוב ומציין כי התובעת עצמה הודתה בעדותה שהאב מעולם לא התחייב בפניה על כך.
- כחיזוק לטענותיו, הציג הנתבע את נספח התכתבויות הדוא"ל של התובעת עם ד"ר ק. ועוזרתה חנה (שם צוין כי החוב עמד על סך 266,201 ₪ ביום 30.12.2022), שבו מפורטים הסדרי התשלומים שקבעה התובעת. כמו כן, הוצג נסח מתסקיר עו"ס מיום 26.9.2023, שבו אישרה המטפלת כי "הטיפול התבסס בתחילה על רשימה של טראומות של ר., שהעבירה א.". בנוסף, צורף לוח סילוקין המציג יתרת חוב בסך 238,200 ₪, וכן קבלות על תשלומים שוטפים שביצע הנתבע (כגון העברה של 28,000 ₪ מיום 1.1.2023 וקבלות חודשיות של 1,500 ₪).
- הנתבע מצביע על חוסר תום ליבה של התובעת אשר העלימה מבית המשפט את העובדה שטיפוליה האישיים אצל המטפלת מ"ה מומנו במהלך הנישואין מהחשבון המשותף. בנוסף, הנתבע הסביר בדיון את ההקלטות שהציגה התובעת כ"תיבת פנדורה", והבהיר כי התכוון לכך שאם יסרב לשלם למטפלת היא תתבע אותו, והוא ייאלץ לטעון בבית המשפט טענות שקריות על אלימות רק כדי להוכיח שהטיפול לא עבד ולהתנער מהחוב.
- כאמור לעיל, התובעת שהתה במקלט לנשים נפגעות אלימות במשך תקופה ארוכה. עובדה זו כשלעצמה מהווה ראשית ראיה לאלימות הנתבע. בנוסף, בתיק העוסק בבנם של הצדדים (תלה"מ 37175-07-23 [נבו]) הוגשו ע"י התובעת התכתבויות בינה ובין הנתבע, בהן כלולה לכאורה הודאה של הנתבע בהתייחס להתנהגותו האלימה. כך למשל, בתכתובת מיום 7.2.2021 מופיעים חילופי הדברים הבאים:
התובעת: מי יבטיח לי שלא תחזור לתת לי סטירה, לנער אותי, להרביץ לחפצים?