פסקי דין

תלהמ (י-ם) 47839-07-23 א.ב נ' ר.ב - חלק 4

08 אוקטובר 2026
הדפסה

ובהמשך, בסעיף 13: "כחודש לאחר שהצדדים נישאו זל"ז, התובעת מצאה עצמה בתוך מעגל אלימות שלא פסק עד לעזיבתה את הבית.  "

  1. המסקנה מהאמור היא, שתקופת הנישואין, ולמצער רוב רובה, לא היתה טובה ולא ניתן לומר כי שררה בין הצדדים "אווירת שיתוף".
  2. מדובר על חיים משותפים לא ארוכים, כשש שנים בלבד. הדירה נרכשה ע"י הנתבע לפני הנישואין, ההון העצמי לרכישה היה שלו, המשכנתא נרשמה על שמו, ואמו לקחה הלוואה כדי לסייע לו ברכישה.
  3. מנגד, לתובעת היתה דירה משלה, אשר לצורך רכישתה היא נטלה משכנתא, אותה היא שילמה בתשלומים מחשבון הבנק שלה. התובעת טוענת כי מדובר בנכס חיצוני שאין לאזנו בין הצדדים והנתבע אינו חולק על כך.
  4. הצדדים התגוררו בדירה ב-xxx תקופה לא ארוכה, ועזבו אותה לטובת מגורים בקרבה להורי התובעת בירושלים. הצדדים אמנם חלוקים על הסיבות למעבר - בעוד התובעת טוענת, כי התערבותם היתרה של הורי הנתבע בחייהם גרמה לו להתפרצויות האלימות ובשל כך הם נאלצו לעזוב, הנתבע טוען כי העזיבה היתה בשל רצונה של התובעת לגור בקרבת הוריה ובשל כך שלא היתה לצדדים ב-xxx קהילה שתאמה את אורח חייהם.  כך או אחרת, מדובר על תקופת מגורים קצרה בדירה, שאינה יוצרת את הזיקה הדרושה לבסס שיתוף ספציפי.
  5. השיפוץ שנעשה בסמוך לכניסה לדירה היה מינורי ונועד לצורך הכניסה בלבד ולא מעבר לכך, כך שאין מדובר בהשקעה משמעותית והעזרה שנתן אביה של התובעת בכל הנוגע למיחזור המשכנתא וקידום הליכי תמ"א אינה חורגת מעזרה משפחתית של חם לחתנו על מנת להיטיב את חיי בני הזוג ולא מתוך התבססות על שיתוף של בתו בדירת חתנו.
  6. תשלומי המשכנתא של הדירה, וכן החזר ההלוואה שקיבל הנתבע מאמו לצורך הרכישה, שולמו מחשבון הנתבע, אליו הוא צירף את התובעת לאחר הנישואין. עיקר תשלומי המשכנתא והחזר ההלוואה שולמו מכספי השתכרותו של הנתבע, כפי שתשלומי המשכנתא של דירת התובעת ב...  שולמו על ידה מחשבון הבנק שלה, אליו נכנסו כספי השתכרותה.  משכך, גם אין לראות בהתנהלות הצדדים הסכמה או כוונה לשלם במשותף את תשלומי המשכנתא והחזרי ההלוואה.
  7. מכל האמור עולה, כי התובעת לא הוכיחה "כוונת שיתוף" מצד הנתבע בדירה ב-xxx, ולא הוכח כי קיים "דבר מה נוסף", אשר מכוחו יש ליתן לתובעת זכויות בעלות בדירת הנתבע. לפיכך דין תביעתה בעניין זה להידחות.  מדובר בנכס חיצוני שאינו נכנס למסת הנכסים לגביה נעשה איזון משאבים.

התביעה לאיזון משאבים ביחס של 30%-70% לטובת התובעת

  1. חלוקה לא שוויונית באיזון משאבים אפשרית רק בהתקיים נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, לבקשת אחד מבני הזוג, ובאופן חריג ומידתי; אין די בעצם קיומו של פער כלכלי או בתחושת אי־שוויון כללית.
  2. סעיף 5 לחוק יחסי ממון קובע, כי עם פקיעת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, בכפוף לחריגים המפורטים בחוק. לפיכך, חלוקה שווה היא הכלל, ואילו סטייה ממנו מחייבת הצדקה מיוחדת.  סעיף 8 לחוק מעניק לבית המשפט סמכות לסטות מן הכלל רק כאשר קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת.

ר' לעניין זה בג"ץ 8463/19 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים [נבו] (24.10.2022).

  1. הפעלת סעיף 8 אינה נעשית כדבר שבשגרה. החוק אינו מגדיר רשימה סגורה של נסיבות מיוחדות, ולכן נדרש לבחון את מכלול נסיבותיהם של בני הזוג ואת התוצאה שתיצור החלוקה השוויונית.  בין השיקולים שהוכרו בפסיקה: פער משמעותי בכושר ההשתכרות או ביכולות הכלכליות, נכסים עתידיים, נכסי קריירה, פער במאמץ המשותף, מילוי החובות הכלכליות במסגרת הנישואין, וכן התנהלות חסרת תום לב ביחס לגילוי או לניהול הרכוש.  עם זאת, יש להפעיל את הסמכות במשורה ובמקרים מיוחדים, כדי שהחריג לא יהפוך לכלל.

עמ"ש (מחוזי מרכז) 55308-09-22 ד. ח נ' א. ח [נבו] (12.7.2023)

עמוד הקודם1234
56עמוד הבא
Skip to content