פסקי דין

תלהמ (י-ם) 47839-07-23 א.ב נ' ר.ב - חלק 3

08 אוקטובר 2026
הדפסה

וראו גם: בע"מ 1398/11 אלמונית נ' אלמוני [נבו] [פורסם במאגרים] (26.12.2012)] (להלן: בע"מ 1398/11); בע"מ 10734/06 פלוני נ' פלונית [נבו] [פורסם במאגרים] (14.3.2007); ע"א 7687/04 ששון נ' ששון, נט(5) 569 (16.2.2005); בע"מ 5939/04 פלוני נ' פלונית, נט(1) 655 (8.9.2004); רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי, נו(6) 175 (27.8.2002); ע"א 1915/91 יעקובי נ' יעקובי, מט(3) 529 (13.8.1995); ועוד רבים אחרים.

  1. משכך, החרגת הדירה מאיזון המשאבים אינה סוף פסוק. ההלכה הפסוקה מכירה, כאמור, באפשרות ליצור שיתוף ספציפי בנכס חיצוני מכוח הדין הכללי, ובלבד שהטוען לשיתוף יוכיח "דבר מה נוסף" מעבר לעצם קיומם של הנישואין.  בין השיקולים שניתן לבחון: השקעות של בן הזוג בנכס, השתתפות בבנייה או בהשבחה, נטילת הלוואות משותפות, מצגים והבטחות, הסתמכות, אופן ההתנהלות הכלכלית ביחס לנכס ונסיבות חיי הצדדים.
  2. בבע"מ 1398/11 [נבו], פירט כב' השופט עמית (כתוארו דאז) פרמטרים שיש להביא בחשבון בבחינת טענה לשיתוף ספציפי בנכס חיצוני:

"מבלי לקבוע מסמרות, אציין להלן מספר פרמטרים אשר יש להביא בחשבון בדוננו בשאלה אם להכיר בשיתוף ספציפי בדירת המגורים:

( - ) האם הדירה הובאה על ידי אחד מבני הזוג לנישואין ...  או נרכשה על ידי אחד מבני הזוג לאחר הנישואין. 

( - ) האם הדירה נתקבלה בתקופת הנישואין מכוח ירושה או מתנה, שאז נדרשת לטעמי מידה גדולה יותר של הוכחה...

( - ) האם גם לבן הזוג השני יש דירת מגורים או נכס חיצוני אחר שהביא עמו לנישואיו ואשר נותר רשום על שמו.

( - ) אורך התקופה בה הדירה הייתה רשומה על שם אחד מבני הזוג ומספר השנים בהם התגוררו בני הזוג בדירה (ככל שהתקופה קצרה יותר נדרשת מידה רבה יותר של הוכחה לשיתוף בדירה).

( - ) אורך חיי הנישואין עד לקרע או עד לגירושין (ככל שתקופת הנישואין קצרה יותר נדרשת מידה רבה יותר של הוכחה לשיתוף בדירה). 

( - ) האם ניטלה הלוואה בגינה נרשם משכון/משכנתא על הדירה, ואשר שולמה לאורך השנים על ידי בני הזוג במשותף. 

( - ) שיפוץ מסיבי או תוספת בניה מהותית שמומנה על ידי שני בני הזוג. 

( - ) התנהגות הצדדים - אווירה כללית של שיתוף ושל מאמץ משותף. 

( - ) נסיבות ספציפיות נוספות כגון יצירת מצג בפני בן הזוג השני.

מובן כי הפרמטרים המנויים לעיל - ואשר חלקם "מושך" לכיוונים מנוגדים - אינם רשימה סגורה, וכל מקרה יידון לגופו."

  1. בדנג"ץ 8537/18 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי חיפה [נבו] (24.6.21) חילקה כב' הנשיאה חיות את הפרמטרים הנבחנים לשתי קטגוריות עיקריות: שיקולים הקשורים בנכס לגביו נטענת כוונת השיתוף (כגון: האם נקנה או התקבל כמתנה או כירושה, וככל שנקנה, מי מימן את הרכישה; האם הנכס הגיע לידי בעליו לפני הנישואין או במהלכם; התנהלותם הכספית-כלכלית של בני הזוג באשר לנכס, למשל האם לקחו משכנתא משותפת למימון הרכישה או הבנייה; האם בן הזוג הטוען לשיתוף ביצע השקעות כספיות בנכס; השתתפותם של שני בני הזוג (בין בכסף ובין בעמל) בשיפוץ משמעותי שבוצע בנכס, בתכנונו או בבנייתו; הבטחות או מצגים אקטיביים מצד בן הזוג הרשום כלפי משנהו; וככל שמדובר בבית המגורים של בני הזוג - משך הזמן שבו התגוררו בני הזוג בנכס), ושיקולים הקשורים בבני הזוג עצמם (כגון: משך נישואיהם; אופי יחסיהם והאם התקיימה אפילו מידה חלקית של הרמוניה "גם אם לא היו החיים 'גן של ורדים'"; התנהלותם הכלכלית של בני הזוג והאם התקיימה ביניהם "אווירת שיתוף"; האם לבן הזוג הטוען לשיתוף יש נכס חיצוני אחר שנותר רשום על שמו).

(ראו סעיף 32 לפסק הדין.  לעניין עקרונות הלכת השיתוף הספציפי ראו גם סעיפים 26-37 לפסק הדין).

  1. השאלה אם הוכחה כוונת שיתוף ספציפי בנכס חיצוני מסוים היא שאלה שבעובדה, ויש לבחון כל מקרה לגופו ועל פי נסיבותיו (ראו: בע"מ 2948/07 פלונית נ' פלוני [נבו] [פורסם במאגרים] (18.4.2007)).
  2. לאמור יש להוסיף, כי לגבי בית המגורים של בני הזוג, שנחשב ל"גולת הכותרת" של השיתוף הזוגי, נקבע זה מכבר כי הנטל להוכחת שיתוף בו הוא קל יותר בהשוואה לנכסים אחרים. אך זאת, רק כל עוד מתקיים אותו "דבר מה נוסף" המצביע על כוונת שיתוף באותו הנכס.
  3. ‏התובעת הציגה ראיות ועדויות על מעברה ל-xxx תוך התפטרות ממקום עבודתה בירושלים, בהסתמך על מצגי הנתבע כי הדירה תשמש כביתם המשותף. בנוסף, היא והוריה בחנו את הדירה ערב החתונה, מצאו בה ליקויים חמורים במערכת הביוב, והובילו שיפוץ יסודי באמצעות קבלן מטעם משפחתה שהעניק הנחה משמעותית.  אחיותיה של התובעת אף הגיעו לסייע פיזית בארגון הדירה, ניקיונה והכנתה למגורים.
  4. התובעת הוכיחה כי הלוואת השיפוץ שנלקחה מאמו של הנתבע הוחזרה באמצעות הוראת קבע מהחשבון המשותף של בני הזוג. היא צירפה דפי חשבון המעידים כי בזמן שהנתבע היה מובטל במשך כחצי שנה, היא מימנה את המשכנתא והעבירה כספים מחשבונה האישי לחשבון המשותף לצורך החזרי ההלוואה והמשכנתא.  לטענתה, תשלומי המשכנתא החודשיים שולמו לאורך שנים מהחשבון המשותף וממשאבים משותפים.
  5. אביה של התובעת תמך בגרסתה והעיד כי סייע לצדדים במיחזור הלוואת המשכנתא, דבר שחסך להם החזרי משכנתא בסכום של למעלה מ-100,000 ₪. כמו כן, האב העיד, כי הוא הוביל וניהל בהתנדבות במשך כשנתיים את הליך תמ"א 38 בבניין מתוך כוונה להשביח את הדירה, ואף מונה כחבר "ועד הבניין לנושא תמ"א 38" באוגוסט 2018.
  6. התובעת הציגה ראיות, כולל תכתובות מייל וחוזה שכירות, להוכחת מעורבותה במציאת שוכרים ובניהול השוטף של השכרת הדירה לאחר שהצדדים עברו לירושלים. חוזה השכירות נערך בסיוע אביה העוסק בנדל"ן, ודמי השכירות שהתקבלו מהנכס הופקדו לאורך השנים ישירות לחשבון הבנק המשותף.
  7. התובעת הדגישה כי בין הצדדים לא נחתם הסכם ממון המחריג את הנכס, והם קיימו "חנוכת בית" בה הוצגה הדירה כביתם המשותף. היא אף הפנתה להודאות של הנתבע עצמו בחקירתו, לפיהן הכניס אותה מיד לחשבונו האישי מגיל תיכון מתוך כוונה להקים בית משותף וללא הסכם ממון.
  8. ‏התובעת טענה לאורך ההליכים כי חיי הנישואין כללו תקופות טובות וכי שררה ביניהם הרמוניה ואווירת שיתוף. בתצהירה הצהירה התובעת כי "היו לנו זמנים טובים בינות הופעת התקפי אלימות, הייתה הרמוניה טובה בבית", וכן כי "הלך הרוח במהלך שנות נישואינו היה שהדירה משותפת והיא שייכת לשנינו".  היא הוסיפה וציינה כי "כל תקופת נישואינו נשענתי על זה שלפעמים כן היו זמנים יפים בנינו".
  9. בעדותה בבית המשפט דחתה התובעת את הטענה כי לא שררו ביניהם יחסים טובים מעולם והבהירה: "לא נכון להגיד שלא היו יחסים הרמוניים. התחתנו מאהבה ומה שהחזיק את הקשר זה כן אהבה ואמונה בשינוי".  לשאלה מתי שררה הרמוניה השיבה כי היה זה במהלך "רוב שנות הנישואין", וכי היחסים החלו להתערער "בערך בשנה האחרונה".  היא תיארה את חייהם המשותפים כמעורבים, כאשר היו בהם "זמנים יפים בין אלימות כזו אחרת".
  10. בסיכומיה חזרה התובעת על הטענה כי היה זה "קשר נישואין מאהבה ורצון לחיים משותפים אשר נקטע בשל פרצי זעם של הנתבע". היא הדגישה כי "ההרמוניה לא נקטעה בשל שחיקה טבעית, אלא בשל אלימותו שלו" שהובילה לבריחתה למקלט, וכי אין לאפשר לו להיבנות מכך כדי לטעון להיעדר שיתוף.  לשיטתה, מדובר בזוג שניהל "חיים משותפים ולידת בן, ללא הסכם ממון תוך שהם גרים בבית משותף ונוהגים בו כמשותף ומצהירים עליו כמשותף".
  11. 00‏ואולם במקומות אחרים הציגה התובעת גרסה אחרת, לפיה יחסי הצדדים היו גרועים, אלימים ומלאי סבל מראשיתם ועד סופם, באופן הסותר את טענתה לקיומם של יחסים הרמוניים:
  • 0בסעיף 8 לכתב התביעה טענה התובעת באופן גורף כי היא "סבלה חיי סבל ומרורים מאת הנתבע אשר נהג כלפיה וכלפי בנם הקטין באלימות פיזית ונפשית". כמו כן, בסעיף 11 לכתב התביעה הצהירה התובעת כי "במהלך רוב חיי הנישואין של הצדדים, התובעת סבלה סבל רב מידו של הנתבע אשר התנהג כלפיה באלימות חמורה, פיזית ומילולית, לרבות איום בשימוש באקדח".  בסעיף 4 לתצהירה הוסיפה וציינה כי לאורך "כל תקופת נישואינו" חוו היא ובנה אלימות פיזית, נפשית וכלכלית מצד הנתבע.
  • בעדותה מיום 4.3.2024 בדיון בבקשה לעיקול מחצית הזכויות בדירה (כפי שצוטט גם בהחלטת כב' הרשמת) הודתה התובעת כי האלימות החלה מיד עם תחילת הנישואין, כאשר "אלימות מילולית שבועיים אחרי [החתונה] אלימות פיזית התחילה בירח דבש". הצהרות אלו הובילו את הרשמת לקבוע כי גרסתה של התובעת עצמה מציירת תמונה לפיה "מרבית הזמן יחסי הצדדים היו במצב לא טוב".
  • בפתח סיכומי התביעה הגדירה התובעת את תקופת חייהם המשותפים של הצדדים כ"מערכת נישואין קצרה בזמן אך קשה בתוכנה".
  1. לאמור מתווספים דברים שכתבה התובעת בהליך מקביל בין הצדדים, בעניינו של בנם -

"במהלך כל שנות חיי הנישואין של הצדדים, התובעת סבלה סבל רב מהנתבע אשר התנהג כלפיה באלימות חמורה, פיזית ומילולית, לרבות איום בשימוש באקדח כלפי התובעת והקטין.  התובעת סבלה מהתפרצויות אלימות קשות של הנתבע כלפיה, בתכיפות גבוהה..." (סעיף 10 לכתב התביעה בתיק תלה"מ 44626-07-23).

עמוד הקודם123
456עמוד הבא
Skip to content