ש: שאלתי אותך רק לגבי סיבות כלכליות.
ת: אז בסדר, אז עניתי מסיבות כלכליות.
כב' הש' רונן: שזה תחום המומחיות שלך ולא האמוציונלי.
העד, מר פרבר: בוודאי, אבל כן צריך לקחת חשבון מבחינה כלכלית, השווי שבעלי קבוצת הרוב רואים הוא שווי יותר גבוה. זה חייבים לציין בגלל שהם,
כב' הש' רונן: למה?
העד, מר פרבר: בגלל שהם רואים שכר. הם לא רואים רק רווחים".
- המשיבים הוסיפו וטענו כי ב"עתות משבר", הם אינם מושכים בפועל את מלוא השכר המגיע להם. ראשית, לא ברור מהן "עתות המשבר" בהן המשיבים נמנעים מלמשוך את שכרם. מעבר לכך, המשיבים אינם מוותרים על השכר – לא זו היתה טענתם, וכך גם עולה מחקירתו של מר גזית (פ/19.4.2016, עמ' 184-185). לכן העובדה שהם אינם מושכים את השכר בפועל, משמעה כי החברה נותרת חייבת לשלם להם אותו.
- עוד טענו המשיבים כי ההחלטות אודות העלאת השכר שלהם התקבלו כדין במוסדות החברה. אני סבורה כי ספק אם ניתן לקבוע כי זהו אכן המצב. ההחלטות אודות השכר התקבלו אמנם באסיפה הכללית של החברה, אולם בהיותן החלטות בניגוד עניינים, היה על החברה לאשר אותן גם בדירקטוריון החברה (ר' סעיפים 270(2)-(3), 272(א)-(ב), 278 לחוק החברות). לגישת המשיבים לא ברור עם קיים תיעוד מסודר של ישיבות הדירקטוריון אולם אין טענה לפיה שכר המשיבים אושר בישיבה כזו.
- בשולי האמור בסעיף זה אציין כי אינני מקבלת את טענת המבקשים ביחס לשכרם של המשיבים 2-1 מתחילת שנת 2016 ואילך. המבקשים טענו בהקשר זה כי מעדותו של מר קלצ'קין עלה שמשיבים אלה אינם עובדים בחברה מאז תחילת שנת 2016, ולמרות זאת הם מקבלים שכר. אולם, לא זו המסקנה העולה מהעדות. מעדותו של מר קלצ'קין עולה כי המשיבים 1-2 אכן העבירו את תפקידיהם בחברה למר גזית ולמר קלצ'קין בראשית שנת 2016, אולם במקביל הם חדלו לקבל דמי-ניהול מהחברה החל מאותו מועד (פ/19.4.2016, עמ' 105).
בנוסף, אני סבורה כי המבקשים לא הוכיחו קיומו של קיפוח בנושא נסיעות המשיבים לחופשות על חשבון החברה. טענות המשיבים לעניין זה - הן הטענה לפיה החופשה בארץ הוצעה לכלל בעלי-המניות והן הטענה בנוגע למטרתה העסקית של הנסיעה לברלין - הן טענות שלא נסתרו על-ידי המבקשים ולכן יש לקבלן. משאלה הם פני הדברים – הנסיעות האמורות לא היו קיפוח של בעלי-מניות המיעוט.
- סיכומה של נקודה זו – השכר שהמשיבים קבלו מהחברה עלה על השכר הסביר – הן משום שהוא התייחס גם לפעילות שלהם במסגרת חברה אחרת (חברת הפסאז'), והן משום שהוא לא הביא בחשבון את מצבה הכלכלי של החברה, ואת הצורך שהיה לה לנקוט בהליכי התייעלות כאשר המצב הכלכלי שלה הורע.