(ר' גם ענין פרט תעשיות, פס' 11 לפסק דינה של כב' השופטת א' חיות).
- שאלת סבירות ההחלטה על העלאת שכרם של בעלי-מניות הרוב נדונה לעיל, ואין צורך לחזור על הדברים. די בכך שיצוין כי שתי ההחלטות – הכפלת שכר המנהלים שהם בעלי-מניות הרוב והפסקת חלוקת הדיבידנד החודשי – התקבלו בסמוך זו לזו, תוך פרק זמן של חודש-חודשיים. אכן, ההחלטה להפסיק לחלק דיבידנד התקבלה על רקע ההשקעה של החברה בחברת הפסאז', השקעה שמלכתחילה נעשתה גם על דעת המבקשים. יחד עם זאת, במועד קבלת ההחלטות האמורות, חדלו המבקשים לקבל הכנסה כלשהי מהחברה בשל החלטת ההשקעה בפסאז', בעוד המשיבים זכו לקבל שכר כפול בגין עבודתם – חרף ההשקעה הנוספת בפסאז' וללא תלות בה.
- סיכומו של פרק זה – אני סבורה כי המבקשים הוכיחו את טענת הקיפוח שלהם ביחס לגובה דמי הניהול החודשיים אותם משכו בעלי-מניות הרוב; ביחס להחלטות שהתקבלו על-ידי קבוצת הרוב בנוגע להכפלת השקעת החברה בבר הפסאז' ולאחר מכן העברת מחצית ממניות החברה בפסאז' ללא תמורה ; וביחס להדרתם של המבקשים מקבלת מידע אודות הנעשה בחברה.
הסעד המתאים
- כפי שציינתי בראשית הדברים, עתרו המבקשים להוספת סעד לתביעתם – סעד לפיו מניותיהם יירכשו על-ידי המשיבים (ישירות או באמצעות החברה) במחיר השווי ההוגן של המניות. לטענתם, סעד זה מוצדק לאור הקיפוח של זכויותיהם על-ידי קבוצת הרוב.
- בתשובתם המתוקנת להמרצת הפתיחה ובסיכומים מטעמם טענו המשיבים בהקשר זה כי סעד של כפיית רכישת מניות על-ידי בית-המשפט הוא סעד חריג אשר ניתן במקרים נדירים ויוצאי-דופן, כאשר אין אפשרות להסיר את הקיפוח באופן מתון יותר. זאת מאחר שמדובר בהתערבות של בית-המשפט בענייניה הפנימיים של החברה, ומשום שהסעד הזה עשוי לפגוע בקניינם של בעלי-מניות הרוב. עוד נטען כי יש לבחון תחילה האם קיימת מניעה שהעותר לסעד זה ימכור את מניותיו בשוק החופשי. המבקשים לא הוכיחו – מלבד בטענות בעלמא – כי הם ניסו למכור את מניותיהם בשוק החופשי, וכי ניסיונות אלה כשלו. מנגד, המשיבים הוכיחו כי מכירה כזו היא אפשרית. מעבר לכל אלה נטען כי מאחר שצדדים שלישיים רכשו מניות בחברה לאחר הגשת התובענה, כפיית מכירה עלולה לפגוע בהם, למרות שהם עצמם אינם צד לסכסוך ולא ניתנה להם אפשרות להתגונן.
המשיבים הוסיפו וטענו כי החברה דנן אינה "מעין שותפות", ולכן אין הצדקה ל"הפרדת כוחות". מסקנה זו נובעת ממספר טעמים. ראשית, בחברה אין ניהול משותף של כל בעלי-המניות את הבר. המבקשים לא ביקשו מעולם להשתתף בניהול החברה, וציפו רק לקבל ממנה דיבידנד; שנית, בחברה יש ריבוי בעלי-מניות - בין 9 ל-10 בתקופות השונות של ניהול התביעה; שלישית, אין הגבלה על עבירות המניות בחברה; רביעית, המשיבים הם היחידים שהעמידו ערבויות אישיות לחברה בסכום של מאות אלפי שקלים. מטרת המבקשים ובפרט מטרתו של מר תומר מור, היא למכור את מניותיהם במחיר מופרז. מטרה זו אינה מטרתה של תביעה בעילה של קיפוח המיעוט, ולכן יש לדחות את סעד הרכישה הכפויה.