בענייננו מצאתי כי, על פניו, אין מדובר בבקשת סרק או כזו אשר הוגשה בחוסר תום לב.
דרך המלך הייתה לחייב את המבקשת בהוצאות ריאליות, אף אם לא במלוא ההוצאות אשר הוציאו המשיבים כדי להתמודד עם הנטען בהליך זה. עם זאת, איני יכול להתעלם מהעובדה שבתיק זה הצדדים הגיעו לידי הסדר, שבמסגרתו הוסכם על תיקון מתון מאוד בדיווחי החברה ובצד לו נקבע גמול לתובע ותשלום שכר טרחה לעורכי הדין המייצגים אותו. היועץ המשפטי לממשלה התבקש להתייחס להסדר והתנגד לו בתוקף, בשים לב לסכום העתק של התביעה ולתוצאה המינורית של ההסדר לפיה לא נקבע שום פיצוי לבעלי המניות.
בבואי לפסוק הוצאות אשר ראוי לזכות את המשיבים בהן, איני יכול להתעלם משלל טענות המשיבים, שחלקן אומצו על ידי ביהמ"ש. כוונתי היא בעיקר לטענת המומחה מטעם המבקשת בדבר הצגתו של פסק דין שניתן בארצות הברית, בעוד הסתבר לאחר בירור כי עסקינן בכתב טענות גרידא; טענת המבקשת כי בערעור על פסק הדין בארצות הברית נקבעו קביעות עובדתיות בעוד לא כך הדבר; וההתייחסות השגויה של המבקשת, אם לא התייחסותה המטעה, לתוכנו של פסק הבורר של השופט בדימוס בעז אוקון.
בנסיבות אלו, בבואי להכריע בדבר סכום ההוצאות שראוי לפסוק לטובת המשיבים, מצאתי לחייב את המבקשת בסכום הוצאות מתון באופן יחסי בשל השתלשלות האירועים כאמור לעיל ובשל הלכת בית המשפט העליון בנוגע לפסיקת הוצאות בתובענות ייצוגיות. יחד עם זאת, אינני מתעלם מאופן התנהלות ב"כ המבקשת, כפי שפורט.
- לפיכך, אני קובע כי המבקשת תשלם למשיבים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 60,000 ש"ח (סכום זה כולל מע"מ).
ניתן היום, י"ט כסלו תשע"ז, 19 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.