דיון והכרעה
- הנה מונחות לפנינו הוראות ההסכם. תכליות שונות עומדות בבסיס הוראותיו – מן הרישא (הכותרת, המבוא להסכם), משתמעת מטרה שונה מזו העולה מן הסיפא (הוראות סעיף 12). בתווך ניצב סעיף 4.2. הדילמה ברורה: כיצד יש לפרש תת-סעיף זה – האם להחזיק בהכרעתו של בית המשפט המחוזי, ולפרשו במנותק, בלי הראשית ובלי התכלית העומדת ביסוד תת-הסעיף הקודם לו (4.1)? או שמא יש לפרש את הסעיף כמכלול, שתכלית אחת, זהה, שוזרת את הוראותיו כולן, כטענת המערערים?
- לדעתי, צדק בית המשפט המחוזי בדרך הילוכו, אך שגה קמעא במסקנתו; צדק עשה בית המשפט המחוזי בפרשנותו את סעיף 4.1 להסכם, מתוך עמידה על אומד דעת הצדדים כפי שמשתקף מתוך לשון החוזה עצמו, אולם שגגה יצאה תחת ידו בהציבו חייץ בין תת-סעיף זה, לבין זה הסמוך לו – תת-סעיף 4.2.
- אבהיר את דברַי מיד בסמוך, אך תחילה – פכים קטנים על פרשנות החוזה.
- נראה, כי אין בנמצא דימוי הולם לנפתולי סוגיית פרשנות החוזה, שעניינה בא במסגרת ערעור זה, כפרשת הבכורה. שניים מתרוצצים בקרבה – הלשון והנסיבות – האחת מבקשת את בכורתה על זולתה. דומה כי המחלוקת לא תמה; גם כאשר נדמה כי הלשון זוכה בבכורה, הנה מתגלה כי ה'נסיבות' אוחזות בעקב חברתן – ומתחזקת העמדה כי לא על הלשון לבדה יחיה הפרשן. חולף זמן, ומבקש הפרשן לישב בשלווה – להפרידן זו מזו, ואף המחוקק נזקק למלאכה – והנה, 'קופץ' עליו רוגזן של הנסיבות, שוב, והמחלוקת מתעוררת – ברכות שמים וארץ ניתנות ללשון החוזה מפי מלומד זה, האחר כוללן יחד ומצרפן יחדיו.
- אין טעם לשוב ולהיזקק אל המחלוקת האמורה, להשתלשלות הפסיקה, תיקון החקיקה, והפולמוס שחוזר ונֵעור מעת לעת. כל אלה ידועים ומפורסמים (ראו בעניין זה, למשל, ע"א 841/15 פנורמה הצפון חברה לבנייה בע"מ נ' פלוני, בפסקה 10 וההפניות שם (23.5.2016); רע"א 6565/11 החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ נ'EMI MUSIC PUBLISHING LTD , בפסקה 12 וההפניות שם (22.07.2014); וכן בפסקה 16 לחוות דעתי בע"א 3894/11 דלק – חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' ניר בן שלום (6.6.2013) (להלן: עניין דלק)). את דעתי בסוגיה זו הבעתי שם (פסקה 19):
"דרך הכלל היא כי לצורך פרשנות חוזים "אחוז בזה (בלשון) וגם מזה (נסיבות העניין) אל תנח את ידך". ברם, לטעמי, ההיסטוריה החקיקתית, לשון סעיף 25(א) הנ"ל לחוק החוזים, ומדיניות משפטית ראויה, מחייבים גם זאת: ככל שהחוזה ברור יותר מתוכו, על-פי לשונו, פוחת משקלן של הנסיבות החיצוניות, עד כי, לעיתים, נדירות, תזכה הלשון למעמד בלעדי".