ועוד – בניגוד להסכם המוסדות, אין בהוראות הסכם ההתחייבות הוראות 'צופות פני עתיד' הנוגעות להתנהלותם השוטפת של הצדדים כבעלי מניות, מלבד הוראות סעיף 4. קיימות אמנם, כאמור, הוראות שונות בדבר שיפוי ופיצוי בגין חובות שנפלו על כתפי גספא או זכויות שהגיעו לידיה, ושמקורן באירועים שקדמו לכניסתה לחברה, אולם הסדרים אלה אינם נוגעים להתנהלותם העתידית, השוטפת, של הצדדים כבעלי מניות, אלא מהווים ניסיון 'לנקות את השולחן' עם כניסתו של בעל מניות חדש לחברה.
- טעמים אלה מורים כי כוונת הצדדים, כפי שזו משתקפת מלשון ההסכם, היא כי תוקפו של סעיף 4 יפה כל עוד פועלים הצדדים, יחדיו, לקראת כריתתה של עסקת המכר האמורה. זוהי תכליתו הדומיננטית של ההסכם, החולשת על הוראות סעיף 4, כולן.
- בשולי הדברים אציין כי אין בהוראות סעיף 12 להסכם כדי לפגוע במסקנות אליהן הגעתי. כאמור, החלת המשמעות המילולית של הוראות הסעיף, עשויה להוביל לתוצאה אבסורדית, בלתי-סבירה. נדמה כי גם בית המשפט המחוזי החרה-החזיק בפרשנות זו, שאם לא כן – והוראות סעיף 12 אינן כפופות לתכלית ההסכם – נדחית גם האפשרות להורות על אי-תקפותו של סעיף 4.1 האמור. על כן, עדיפה בעיניי הפרשנות הרואה בתכלית ביצוע עסקת המכר כיסוד לסעיף 4 כולו, ובתוך כך לפרש את הוראות סעיף 12 על רקע אותה תכלית, לפיה אי-הגבלת המועדים לקיום הוראות ההסכם נועדה לאפשר לצדדים לנהל משא ומתן לקראת עסקת המכר ללא סד-זמנים דוחק.
- המסקנה היא כי אין תוקף לאמור בסעיף 4.2. משנכשלו המגעים לקראת ביצוע עסקת המכר, לא חלה עוד החובה לביצוע השינויים האמורים במנגנון מורשי החתימה של החברה או ברוב הדרוש לשם אישור החלטות החברה.
- יחד עם זאת, ממשיכה גספא לשמש בעלת מניות בחברה, ובצדק הורה בית המשפט המחוזי כי על המערערים ליתן פירוט הפעולות שביצעו בחברה מיום שנודע להם על רכישת המניות על-ידי גספא. אציין, כי הוראות סעיף 265 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, מורות כי לכל דירקטור בחברה עומדת הזכות לעיין במסמכי החברה, וממילא זכות זו שמורה לדירקטור הפועל מטעמה של גספא.
סוף דבר
- דומני כי את הערעור על שאלת תוקפו של סעיף 4.2 להסכם ההתחייבות – יש לקבל. מסקנה זו נובעת מאומד דעת הצדדים העולה מלשון ההסכם ומתוכנו. אציע אפוא לחברַי לקבוע כי סעיף 4.2 להסכם ההתחייבות אינו תקף עוד.