יפים בהקשר זה דבריו של בית המשפט העליון, המבהירים מדוע יש להעדיף את עקרון סופיות הדיון על ענינו של התובע:
"הוכרו בפסיקה מצבים נדירים בהם לא יוחל מעשה בית דין מטעמים של צדק, וזאת בשים לב אל השיקולים הבאים (יששכר רוזן-צבי ההליך האזרחי 535 (2015); להלן רוזן-צבי): מידת השכנוע של בית המשפט בצדקת טענות בעל הדין; עוצמת הפגיעה בבעל הדין שכנגד, המסתמך על ההשתק; מידת אשמו של בעל הדין לחוסר יכולתו למצות את הדיון בעילה במסגרת ההתדיינות הראשונה. ההלכה הפסוקה אף הכירה במצבים שבהם ייסוג כלל מעשה בית דין מטעמים של צדק, מקום בו ניתן פסק הדין במרמה (ראו רוזן-צבי, בעמוד 537 וההפניות שם). השימוש בחריג הצדק מותנה בגילוי עובדות או ראיות חדשות שלא היו ידועות לבעל הדין המפסיד בהתדיינות הקודמת עקב מצב שווא של בעל הדין היריב, אשר לא ניתן היה לגלותן בשקידה סבירה (ראו זלצמן, בעמוד 628)"
הנתבעים 2-1
- הנתבעת 1 היא תאגיד, אשר, לטענת הנתבעים, רכש את העסק שנוהל על ידי הנתבעת 3 (ר' פרוטוקול עמ' 4 שורות 18-15). אין ולא יכול להיות חולק, כי הנתבעת 1 לא העסיקה את התובע בתקופה הרלוונטית.
- יתרה מזאת. הנתבעת 1 היא מי שרכשה את עסקה של המעסיקה, פרסמה מודעה בעיתון המזמינה את נושי הנתבעת 3 להגיש, בתוך שלושה חודשים ממועד פרסום המודעה, "תביעות חוב". אלא, שהתובע ישן על זכויותיו ולא נקט בכל פעולה משך 18 החודשים שחלפו מעם מתן פסק הדין ועל אף שהסכומים מכוחו לא שולמו לו.
- כפי שציינו קודם לכן, תביעתו זו של התובע הוגשה בחלוף למעלה משלושה חודשים ממועד פרסום המודעה.
- סעיף 30 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 קובע:
"ערבות מעביד חדש לחוב קודמו
(א) עבר מפעל מיד ליד או חולק או מוזג, אחראי גם המעביד החדש לתשלום שכר עבודה ולתשלומים לקופת גמל המגיעים מן המעביד הקודם, אלא שהמעביד החדש רשאי, על ידי הודעה שיפרסם במפעל ובעיתונות בדרך הקבועה בתקנות, לדרוש שתביעות תשלומים כאמור יוגשו לו תוך שלושה חודשים מיום העברה החלוקה או המיזוג, ואם פרסם את ההודעה אחרי יום זה – מיום הפרסום. המעביד החדש לא יהיה אחראי לתשלום תביעות שיוגשו לו כעבור התקופה של שלושה חודשים כאמור."
- רישת הסעיף ענינה אחריותו של המעביד החדש לתשלום שכר עבודה והפקדות בקופות גמל ביחס לעובדיו של המעסיק הקודם. אין זאת אלא, שהאמור ברישת הסעיף עומד בהלימה להוראת סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 הקובע, כי הזיקה של העובד היא או למעבידו או למקום העבודה.
- דהיינו: ככל שעובד, שעסקו של מעבידו הועבר לאחר, אך הוא המשיך לעבוד באותו מקום עבודה מבחינה פיזית (מבחינה גאוגרפית למשל), יחשב אותו עובד כמי שהמשיך לעבוד ברציפות אצל אותו מעביד כך שלמעשה, מעסיקתו החדשה תשא בכל החבויות כלפיו הנובעות מותקו, שכרו וכיוב'.
- בית הדין הארצי לעבודה אשר בחן סוגיה זו קבע: