"בדיני תאגידים חל הכלל שלפיו התאגיד הוא אישיות משפטית נפרדת מבעלי המניות שלו. עם זאת בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 ניתנת תרופה קיצונית למצב שבו בעלי המניות בחברה עושים שימוש לרעה באישיות הנפרדת של החברה. תרופה זו ניתנת במקרים חריגים בהם הוכח כי השימוש באישיות המשפטית הנפרד של החברה נעשה "באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה" או "באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור...".
ובהמשך –
"אמנם מקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי עולה תמונה מדאיגה בנוגע לאופן שבו העסיקה החברה את המשיב. בין היתר, באי עריכת רישומים כנדרש על פי חוק, בהעסקה בשעות ארוכות, ובהנפקת תלושי שכר פיקטיביים. עם זאת לא הונחה לפני בית הדין האזורי תשתית עובדתית ממנה ניתן ללמוד כי החברה נועדה לשמש כסות לפגיעה בזכויותיו של המשיב או להונאתו. כך גם לא הוכח כי החברה נוהלה תוך נטילת סיכון בלתי סביר, וזאת חרף קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי כי החברה נקלעה לקשיים כלכליים. במקרה שלפנינו לא התרשמנו כי אי תשלום הזכויות סוציאליות למשיב מצדיק להרים את מסך ההתאגדות של החברה".
(ר' גם בע"ע (ארצי) 52949-05-10 וולצ'ק - ש. אלברט עבודות ציבוריות, שירותי ניקיון, אחזקה ופיתוח בע"מ
- מן האמור לעיל עולה, איפוא, כי בעניננו, כלל לא הוכח כי מתמלאים התנאים להרמת מסך, לא כל שכן מקום בו קיים השתק עילה כנגד התאגיד/המעסיקה. רוצה לומר: אף בהתעלם מדוקטרינת השתק העילה ומעשה בית דין החלה בעניננו, אין מקום לביצוע הרמת מסך משלא מתמלאים התנאים הקבועים בפסיקה לקיומה.
- התובע אינו יכול, איפוא, לטעון, חרף הפגיעה בזכויותיו הסוציאליות ועם כל ההבנה למצבו, כי יש להתיר לנהל הליכים משפטיים כנגד הנתבעת 4 משני טעמים: קיומו של השתק פלוגתא לא הדדי הגנתי, כהגדרת המונח על ידי פרופ' רוזן צבי, ומאחר ולא קמה לתובע עילה להרמת מסך ההתאגדות.
- למעלה מן הדרוש אציין, כי התובע לא הראה ולו בראשית ראיה, כי הנתבעת 3 היא חדלת פרעון משככל הנראה כלל לא נעשה על ידו נסיון לגבות את חובו אלא הוא בחר להגיש תביעה זו שבפני תחת האפשרות לפעול לגביית חובו ממי שהיתה, ללא כל ספק, מעסיקתו. טענת התובע, כי הנתבעת 3 "חתמה הסכם מול התובע בזמן שכבר לא היתה פעילה ורוקנה מנכסיה", נטענה בעלמא וכלל לא הוכחה ולו בראשית ראיה.