דיון והכרעה
הנתבעים 3-4
- אין חולק כי ביום 5.2.2015 ניתן פסק דין בתובענה הראשונה אשר הוגשה על ידי התובע כנגד המעסיקה-הנתבעת 3 ועל כן מושתק התובע מהעלאתן של טענות כלשהן נגדה בגין אותן עובדות שעמדו בבסיס הסכם הפשרה לו ניתן תוקף של פסק דין. לא בכדי הסכים התובע במהלך הדיון שהתקיים בפני למחוק את הנתבעת 3 מכתב התביעה.
- בספרו של יששכר רוזן צבי "ההליך האזרחי" הוצאת נבו (2015)) נדונה סוגית מעשה בית דין שלו שני פנים – האחד: השתק עילה והשני: השתק פלוגתא. אין חולק, כי שיקולי צדק והגינות מלמדים, כי אין לתת יד ל"גרירתם" של צדדים על מנת לדון, שנית, בעילה שכבר הוכרעה, מטעמים של סופיות הדיון, מניעת הכרעות סותרות, יעילות וכו'. בכל הנוגע לעניננו נכתב כך:
"כדי להשתיק את התובענה המאוחרת בהשתק עילה, תנאי הוא שהתביעה הראשונה נדונה לגופה (on the merit) והוכרעה בפסק דין שניתן על ידי בית משפט מוסמך. ייאמר מיד כי האופן שבו מנוסח תנאי זה הוא מטעה ,שכן במקרים רבים נוצר השתק עילה לא רק כאשר פסק הדין ניתן לאחר דיון בתביעה לגופה ,אלא גם כאשר ההכרעה בתביעה נעשתה ללא שנערך כל דיון לגופה של המחלוקת ,כגון מצב שבו הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ובחלק מן המקרים גם כאשר התביעה, הוכרעה מטעמים דיוניים גרידא"
(שם, בעמ' 518).
- הכלל של השתק עילה, החל מקום שבו תובענה נדונה לגופא והוכרעה – וכפי שראינו אף אם ההכרעה נעשתה על דרך של הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין - חל, איפוא, במקרנו אנו ביחס לנתבעת 3, היא המעסיקה, נגדה ניתן פסק דין במסגרת הסכם פשרה בתביעה הראשונה.
- באשר לנתבעת 4 –התביעה הראשונה כלל לא הוגשה נגדה אף, שלגרסת התובע, שימשה כבעלת מניות במעסיקה (ר' פרוטוקול עמ' 3 שורות 32-31). יתרה מזאת. בתביעתו הראשונה כלל לא נזכרה הנתבעת 4 וכל כולה סבה סביב גיא ובני, ששימשו כמנהלי הנתבעת 3 (ר' התביעה הראשונה שצורפה כנספח לבקשת הנתבעים). מה דינה, אם כן, של התביעה כנגד הנתבעת 4, ששימשה בכעלת מניות או דירקטורית בנתבעת 3?
- לדידנו, אין מקום לאפשר לתובע, אשר היה מיוצג בתביעה הראשונה ובחר שלא לצרף את הנתבעת 4 כנתבעת נוספת בתביעתו הראשונה, להעלות כנגדה את אותן טענות שהועלו והוכרעו בהתדיינות הראשונה, הן מטעמי יעילות הדיון והן על מנת למנוע הכרעות סותרות, שניים מן העקרונות העומדים בבסיס דוקטרינת "מעשה בית דין". פרופ' רוזן צבי קובע בספרו, כי ככל שלתובע היתה אפשרות "לזהות את נתבעיו בהשקעה סבירה של משאבים לצרפם להליך" והתקיים דיון בענינו במהלכו התאפשר לו לשטוח את טענותיו, "יש לאפשר לנתבעים שלא היו צד להליך הראשון לעשות שימוש הגנתי בפלוגתות שהוכרעו בו" (שם, בעמ' 633).
- דברים דומים נפסקו על ידי בית המשפט העליון ברע"א 6246/16 עירית קרית שמונה – יצחק בוזורגי (2016), כלומר: מקום בו יכול היה התובע להעלות טענות נוספות – לרבות טענות בנוגע להרמת מסך – אך לא העלה אותן, פסק הדין שניתן באותו ענין "משתיק לא רק טענת בעל דין שנטענה אלא גם טענה שחייב היה לטעון להגנתו, גם אם נמנע מעשות כן".
- מסקנתו היא, איפוא, כי לנתבעת 4 עומדת טענת השתק העילה.
- יתרה מזאת. אף את טענת התובע, כי יש להרים מסך ולהטיל את מלוא האחריות על הנתבעת 4, יש לדחות (ר' סעיף 2 לתגובת הנתבעים; פרק ד' לכתב התביעה). לא למותר לציין, כי בכתב התביעה יוחסה לנתבעת 4 אחריות מכח "חומרת ההפרות והמחדלים", כך בלשון כתב התביעה, וכי "הנתבעת 4 חבה באופן אישי שכן לא הופקו עבור התובע תלושי שכר בכל תקופת העסקתו במסעדה" (ר' סעיף 23 לכתב התביעה).
- בבר"ע (ארצי) 52353-08-16 א.ב. טוקו שף בע"מ נ' ADMARIAM GAVR NEGOUSE (2016) נקבע: