ת. גם ניסינו למכור אותה וגם ניסינו להחזירה לבעליה החוקיים שיושבים כאן".
טענת יחיאל ומאיר לפיה, הצדדים היו אמורים לערוך התחשבנות ולבצע השבה הדדית (סחורה כנגד שיקים/כספים), אינה מתיישבת עם העובדה שלאחר מכן הנתבעת ממשיכה למכור סחורה. העובדה שהנתבעת המשיכה למכור סחורה מחזקת שמלכתחילה לא הייתה לה כוונה להשיב את הסחורה.
- בפגישה שהתקיימה כאמור לעיל עופר ויצחק ביקשו להשיב להם את הסחורה. יחיאל התנה את השבת הסחורה בכך שתקוים פגישה נוספת לצורך "התחשבנות מסודרת". התנאה זו מעלה תמיהה. לשיטת הנתבעת, מאז ההתקשרות בזיכרון הדברים היא לא מכרה דבר. לשיטתה, התובעת לא הייתה זכאית לפירעון אף לא אחד משלושת השיקים שהנתבעת מסרה. לאיזה צורך, אפוא, נדרשה התחשבנות? לו הייתה נכונה טענת הנתבעת, כי אז לא זאת בלבד שלא הייתה לה כל מניעה להשיב לתובעת בו במקום את כל הסחורה ולקבל בחזרה את השיקים, אלא שזה היה האינטרס שלה. גם היבט זה מחזק את עדויותיהם של עופר ויצחק לפיהן, יחיאל ומאיר סרבו להחזיר את הסחורה. המסקנה הנ"ל מתבקשת גם ממכתביה של הנתבעת (נספחים ח', י"ט וכ' לתצהיר מאיר). גם במכתביה הנתבעת טענה
--- סוף עמוד 14 ---
באופן גורף לזכאותה להשבת שלושת השיקים שמסרה והיא לא פירטה באף אחד מהם מה הסכום המגיע לה מהתובעת בחזרה "לאחר התחשבנות".
- מאיר טען בסעיף 28 לתצהירו כי הוא ביצע ספירת מלאי של הסחורה שנותרה אצל הנתבעת. הוא צירף "רשימת מלאי" וטען בהסתמך עליה שהתובעת קיבלה ביתר סך של 52,917₪. (סעיף 28 ונספח י"ד לתצהיר מאיר). מסמך רשימת המלאי אינו מהימן. מאיר לא פירט בתצהירו את מועד ספירת המלאי. בנוסף, המסמך הוא ללא תאריך, אינו חתום ולא אושר על ידי רואה חשבון. הנתבעת הסתפקה בהגשת המסמך הנ"ל למרות שמלוא המסמכים החשבונאיים אודות מכירותיה בפועל מצויים בידיה ובשליטתה והיא נמנעה מהצגתם. לאור אי הבאת המסמכים החשבונאיים שהם, בנסיבות, ראיות מהותיות, מתבקשת המסקנה כי אילו היו מוצגים הם היו פועלים לחובת הנתבעת. בהתאם, טענת הקיזוז של הנתבעת לא הוכחה.
- הנתבעת נותרה חייבת לתובעת 16,774₪ בגין הסחורה שסופקה לה עוד ב- 23.12.11 ואשר נמכרה על ידה. הנתבעת לא סיפקה הסבר כיצד טענתה להיעדר זכאות מוחלט של התובעת מתיישב עם חובה הנ"ל לתובעת.
- כראיה לטענתה לפיה, היא הייתה נכונה להשיב את הסחורה לתובעת, הנתבעת הציגה את מכתבו של מאיר מיום 10.05.12 (נספח ח' לתצהיר מאיר), בו דרשה מהתובעת לסור לבית העסק של הנתבעת על מנת לאסוף את הסחורה. כאמור לעיל, הוכח כי לנתבעת לא הייתה כל כוונה להחזיר את הסחורה ולא ניתן שלא להתרשם שהמכתב הנ"ל נכתב לצורך התדיינות משפטית עתידית ("על מנת שלא תשמע מהתובעת או מעופר הטענה כאילו לא הוזמנו לקחת את הסחורה מהנתבעת". סעיף 21 לתצהיר מאיר). בהקשר זה יצוין כי לשיטת הנתבעת, היה על עופר להגיע לבית העסק שלה על מנת לקחת את הסחורה. מעבר לכך שאני מקבלת את הטענה לפיה, עופר ויצחק הגיעו לבית העסק של הנתבעת לצורך קבלת הסחורה והם סורבו, לא היה די בהזמנת התובעת לקבל את הסחורה כדי לפטור את הנתבעת מהתחייבותה על פי ההסכם להשיב את הסחורה ולא כל שכן כאשר היא כבר ביטלה את השיקים שמסרה לתובעת. יחיאל ומאיר היו חופשיים לסור לבית העסק של התובעת ולהשיב את הסחורה. זאת כשם שהם לקחו את הסחורה מבית העסק של התובעת ברכב הנתבעת. (ר' פרוט' עמ' 23 ש'32-עמ' 24 ש' 3, שם אישר יחיאל כי הוא לקח את הסחורה מבית העסק של הנתבעת ברחוב משכית בהרצליה ברכב הנתבעת).
- סיכומו של דבר, התובעת הוכיחה כי הנתבעת סירבה להשיב לה את הסחורה. התובעת אף הוכיחה כי כוונתה של הנתבעת אכן הייתה לא להחזיר את הסחורה וגם לא לשלם עבורה.
- בסעיפים 29-30 לתצהיר מאיר נטענו טענות קיזוז נוספות. טענות אלה לא פורטו ולא הוזכרו בתצהיר יחיאל שצורף להתנגדות לביצוע השיקים, תצהיר אשר מהווה את כתב
--- סוף עמוד 15 ---