לעו"ד איתן קונדה וד"ר דב קליין היה אינטרס וכדאיות להציע מחיר גבוה יותר מחברת רבד, משום שבמועד ההתמחרות, הם כבר החזיקו בשטחים ניכרים ב"מקרקעין" – יחידת דיור ושטחים מסחריים.
ברי לי שהמחיר בו נמכרו "המקרקעין" הוא המחיר המרבי אותו ניתן היה לקבל על "מקרקעין" אלו בעת מכירתם.
בדברי הסיכום טוען ב"כ התובעים:
"3. בדומה, נעמד קונדה, על רגליו האחוריות במטרה להסתיר את הסכם הרכישה הפסול. ואף התנגד לכל ניסיון לחשיפת מידע כלשהו בקשר לאותו הסכם פסול (מחיר הרכישה (ממנו ניתן בקלות ללמוד האם נמכר השטח המסחרי בלבד או שמא נמכר בו גם הרכוש המשותף); הדיווח לרשויות המס בנוגע למספר המטרים שנמכרו בעסקה; המ"ר שנרכש במסגרת ההסכם; התנאים שנקבעו בו בקשר לדיירי הבניין וכו'), כל זאת למרות שהסכם זה עומד בלב ליבה של התביעה. בנסיבות אלה, לא נותר
--- סוף עמוד 21 ---
אלא להסיק כי הסכם הרכישה, לו היה מוצג, היה תומך בטענות התובעים ופועל כנגד הנתבעים... "
ועוד;
"32. כזכור, בתירוץ של "סודות מסחריים" מסתירים הנתבעים את הסכם קונדה-אזורים (גם מפני בימה"ש). כנטען בכתב התביעה וכפי שגם עולה מהראיות שבתיק, הרי שבמסגרת העסקה שערך עם אזורים, קונדה קנה אך ורק את השטח המסחרי, ובוודאי שלא שילם אף לא שקל בודד אחד על הרכוש המשותף. זוהי הטענה של התובעים בתיק מלכתחילה. ומה יותר פשוט מצד הנתבעים להציג את ההסכם ולהוכיח לכולנו שאנחנו "טועים'?!' והרי ברור שאילו היה בידי הנתבעים הסכם שהיה מוכיח ההיפך מטענה זו, הרי שהוא היה מוצג. מכל מקום, התובעים יטענו כי בשים לב לנטען בכתב התביעה כמו גם לראיות בתיק, הרי שנטל ההוכחה בהקשר זה עבר אל כתפי הנתבעים. במובן זה, היה על הנתבעים עצמם להראות את ההסכם, להציג את דיווחי המס אשר הוגשו במסגרת העסקה ושוב, להוכיח לכולנו שאנו טועים! אבל זאת הם לא עשו ולא בכדי! בשים לב לכך שמדובר בעסקת מכר בודדת שנעשתה לפני כ-8 שנים (ומשכך, אין היא יכולה להכיל סודות מסחריים כלשהם, לבד כמובן מ"סודות" מפני בימה"ש ודיירי מנדרין), ברור בעליל שלפנינו הסתרת ראיות מהותית במשפט העומדות ביסודו – ראיות אשר היה על הנתבעים עצמם להציגם מיוזמתם. יחד עם זאת, כפי שנראה להלן כל האינדיקציות מראות כי העסקה שנעשתה נגעה ליחידה המסחרית בלבד כאשר התמורה ששולמה הייתה בגין היחידה המסחרית בלבד: