התוצאה הסופית הינה, כי עם סיום הקשר המסחרי בין התובעים לבין מקלדה בתאריך 31/05/2010 עמד חובו של מקלדה ע"ס 3,229,231 ₪ והוא צמצם את החוב במשך השנה העוקבת בכ- 290,000 ₪, כל השיקים הדחויים שהיו בידי התובעים מאת מקלדה לאחר התאריך 01/03/11 לא כובדו.
יצויין כי ביום 09/07/13 הושג הסדר פשרה במסגרת הליכי ההוצל"פ בין התובעים לבין מקלדה, בנו עימאד והחברה שבבעלות הבן, על פיו ישלמו אלה לתובעים לסילוק מלא של החוב סכום של 725,000 ₪ בתשלומים כפי שפורט באותו הסכם פשרה (ראה ת/76) (להלן: "הסכם הפשרה").
רו"ח ארדה נחקר ע"י ב"כ הנתבעים בחקירה נגדית ארוכה ומתישה, וחרף זאת הוא עמד על חוות דעתו בעניין מקלדה ולא חזר בו מהקביעות בה. אם לא די בכך הרי חקירתו בעניין פרשת מקלדה הותירה עליי רושם חיובי ומהימן ואני מקבלה.
לסיכום, חוות הדעת של רו"ח ארדה בעניין חובו של מקלדה, הייתה מקצועית ועניינית, בחקירתו הנגדית עמד על חוות הדעת מטעמו וזו אף התחזקה, על כן הנני מקבלה ומבסס את מסקנותיי על פיה.
מנגד, צבי הביא כאמור חוות דעת נגדית של רו"ח פלג.
אציין תחילה, כי יש לנקוט במשנה זהירות לעניין משקלה הראייתי של חוות דעת זו וזאת משני טעמים:
הטעם הראשון עולה נוכח האמור בעמ' 4 לחוות הדעת שם ציין רו"ח פלג כי הוא משמש רואה חשבון של חברת בקרנה דג בע"מ, בה משמש צבי מנכ"ל. קשר זה של רו"ח פלג מהווה נימוק לפגיעה באובייקטיביות ובמהימנות של נותן חוות הדעת.
הטעם השני הוא, שרו"ח פלג הודה בחקירתו הנגדית כי חוות דעת זו נערכה הן על ידו והן על ידי בנו גלעד, וכי בנו גלעד ערך חלקים מסויימים מחוות הדעת שכללו חישובים מתמטיים וסטטיסטיים וכן גרפים (ראה עדותו בעמ' 1457 – 1458 לפרוט' מיום 02/06/15), לכן העדר התייצבות הבן לחקירה נגדית מפחית ממשקל חוות הדעת ככל שאלה נוגעים לחלקים שערך הבן.
לגופה של חוות הדעת, בעמ' 11 לחוות הדעת בפרק של סיכום ומסקנות, סעיף ב' נקבע כי חובו של מקלדה מורכב ממכירות שבוצעו בתקופה שמיום 31/01/2010 עד ליום 31/05/2010, דהיינו כל הסחורה שרכש מקלדה קודם לכן שולמה במלואה. קביעה זו אינה מקובלת עליי והנני דוחה אותה מכל וכל ואלה נימוקיי:
א. הנני מאמץ את הדוגמא אשר העלה ב"כ התובעים בחקירתו הנגדית לרו"ח פלג, המדמה לקוח החייב לבנק סכום כסף גדול ואיננו מסוגל לפורעו, אשר מבקש הלוואה נוספת שבאמצעותה יחזיר את החוב הקודם אך מאידך מגדיל את החוב. הדבר דומה לענייננו. מקלדה שלא שילם את חובו, משך עוד ועוד סחורה ובאמצעות מכירתה כיסה את החוב הקודם והגדיל עוד יותר את האובליגו, וכך חזר חלילה עד שסכום החוב תפח לסכום עתק בטרם נעצר.