לסיכום, סבור אני כי התנהלות הנתבעים והחלטתם, בצירוף שאר הנתונים שהצבעתי עליהם, להמשיך ולעבוד בשלב זה עם מקלדה, הייתה סבירה והם זכאים להנות מחזקת שיקול הדעת העסקי.
כעת אני מגיע לשלב השלישי של התנהלות הנתבעים מול מקלדה, החל מסיום הרבעון השלישי של שנת 2007. בכל הנוגע לתקופה זו רו"ח ארדה ציין בסעיף 3 ז' לחוות דעתו, כי החל מהרבעון השלישי של שנת 2007 החל החריגה בימי האשראי מצד מקלדה. מנגד, ראוי לציין כי התובעים עצמם, כפי שעולה מסעיף 30 לתצהירו של מרגלית, הצהירו מפורשות כי ההדרדרות במשטר התשלומים של מקלדה החלה החל מהרבעון השני של שנת 2008.
כפי שציינתי קודם לכן, בסוף הרבעון השלישי של שנת 2007 (ביום 26/08/07), התקיימה הפגישה בין הנתבעים למקלדה, במסגרתה נקבע סיכום מפורש לעניין העמדת ערבות אישית מצד מקלדה, כמו גם הגבלת החשיפה של תאגיד המדגה מולו. כפי שקבעתי בפרק אשר עסק באחריות הנתבעים, הרי שהם כלל לא יישמו את ההסכמות שנקבעו בפגישה ואפשרו למקלדה להגדיל את חובו במהלך החודשים הבאים. יתירה מכך, כפי שקבעתי הנתבעים נהגו ברשלנות עת כלל לא בדקו לעניין הערבות האישית שהעמיד מקלדה, האם הוא פעל כחברה בע"מ או עוסק מורשה יחיד.
לאור כל האמור וחרף העובדה שהתובעים עצמם הצהירו כי ההדרדרות במשטר התשלומים של מקלדה החלה ברבעון השני של שנת 2008, אין לטעמי מנוס אלא לקבוע כי התרשלותם של הנתבעים החלה עם תום הרבעון השלישי של שנת 2007.
כעולה מחוות הדעת של רו"ח ארדה, חובו של מקלדה לתובעים עמד בסוף הרבעון השלישי של שנת 2007 על סך של – 979,969 ₪, ועל כן סכום זה אינו מהווה נזק לתובעים ואין לחייב את הנתבעים בתשלומו.
מאידך, חובו של מקלדה החל מתחילת הרבעון הרביעי של שנת 2007, אכן מהווה נזק שנגרם לתובעים עקב התרשלותם של הנתבעים, ועל כן יש לחייבם בתשלומו. לעניין זה נזכיר כאמור, כי בסעיף 30 לתצהירו הצהיר כאמור מרגלית מפורשות כי: "החל מהרבעון השני של שנת 2008, חלה הידרדרות במשטר התשלומים של מקלדה לתובעים. מספר שיקים שלו הוחזרו על ידי הבנק ללא פרעון, והוא מצידו ביטל שיקים, דחה תאריכי פרעון למאוחרים יותר והחליף שיקים שבידי התובעים". מרגלית אף פירט בסעיפי המשנה של סעיף 30 לתצהירו, את כמות השיקים שחזרו או הוחלפו וסכומם. המדובר במליוני שקלים וסבור אני כי בשלבים אלו הייתה חייבת להידלק נורה אדומה בפני הנתבעים שאכן בפניהם לקוח בלתי אמין, אשר מפר את התחייבויותיו ברציפות, דבר המחייב אותם בנקיטת זהירות יתר במסחר מולו. אין ספק כי בשלב זה הייתה על הנתבעים החובה להפסיק את המסחר מול מקלדה או לעמוד על הקטנת החשיפה (האובליגו), קיצור תקופת האשראי ועמידה על קבלת בטחונות הולמים. אם לקצר, לטעמי זהו השלב שמנהל מדגה סביר ומנהל עסקי וגזבר סביר, היו מפסיקים את המסחר עם מקלדה או היו עומדים על הדרישות לעיל. לכן המשך השיווק של דגים למקלדה על ידי הנתבעים החל מתחילת הרבעון הרביעי של 2007 ועד להפסקת המסחר, מהווה התרשלות מטעמם. התנהלות הנתבעים ממועד זה ואילך, חרגה משיקול הדעת העסקי הנתון להם, לכן אני סבור כי את יתרת החוב של מקלדה ממועד זה ואילך יש לראות כנזק שנגרם לתובעים בעקבות התנהלותם הרשלנית של הנתבעים.