סעיף 254 (א) לחוק החברות מגדיר את חובת האמונים של נושא משרה לחברה:
"נושא משרה חב חובת אמונים לחברה, ינהג בתום לב ויפעל לטובתה ובכלל זה –
(1) יימנע מכל פעולה שיש בה ניגוד עניינים בין מילוי תפקידו בחברה לבין מילוי תפקיד אחר שלו או לבין ענייניו האישיים.
(2) ...
(3) יימנע מניצול הזדמנות עסקית של החברה במטרה להשיג טובת הנאה לעצמו או לאחר...
(4) ....".
סעיפים 256 (א) ו- (ב) לחוק החברות מחילים את הדינים בגין הפרת חוזה על הפרת חובת האמונים של נושא משרה בקובעם:
"(א) על הפרת חובת אמונים של נושא משרה כלפי החברה יחולו הדינים החלים על הפרת חוזה בשינויים המחייבים.
(ב) בלי לגרוע מכלליות האמור בסעיף קטן (א), רואים נושא משרה שהפר חובת אמונים כלפי החברה כמי שהפר את התקשרותו עם החברה".
בע"א 393/08 שגיא נ. כפר ביאליק כפר שיתופי להתיישבות חקלאית (פורסם בנבו), החיל בית המשפט העליון את מודל האחריות האישית של נושאי משרה הקיים בדיני חברות על אגודה שיתופית וחברי וועד האגודה. עם זאת לאחר שבחן את ההבדלים בין חברה לבין אגודה שיתופית במספר מאפיינים קבע:
"בכל מקרה ומקרה יש לבחון את עוצמתו של שינוי זה, יתכנו מקרים שבהם לאור אופי הפעולה הנדונה, השינוי יהיה מינורי ביותר, עד כי לא יהיה הבדל בין כלל זה בדיני החברות, לכלל זה המוחל על האגודה השיתופית. אולם יתכנו מקרים שבהם לאור אופי הפעולה הנדונה, השינוי בכללי דיני החברות כאשר הם מוחלים על אגודה שיתופית יהיה משמעותי". (ראה הסיפא של סעיף 14 בפסק הדין).
בת.א. (מרכז) 1792-08-07 סוכנות פז אשקלון (1986) בע"מ נ. אמנון שטיינמץ (פורסם בנבו) ניתן ביום 30/12/10), בית המשפט חייב מנכ"ל של חברה בע"מ שהפר את חובת הזהירות כלפי החברה במלוא נזקי התובעת. בהקשר זה קבע בית המשפט:
"הנתבע היה מנכ"ל התובעת והיה אחראי לפעילות הכספית של התובעת בתקופות הרלוונטיות, ככזה הוא חב לה חובת זהירות ועליו לפעול ברמת מיומנות של נושא משרה סביר. נוכח הביטויים החיצוניים הרבים שהיו להתנהלות החריגה בתובעת ואשר באו לידי ביטוי ברישומים החודשיים הנוגעים למכירות ולקניות בדו"חות המע"מ, בגידול חד וחריג בחובות לחברת פז, בחובות הלקוחות הפרטניים, באי הוצאת חשבוניות, בהוצאת חשבוניות רטרואקטיביות ועוד, היה על הנתבע כמנכ"ל לזהות את אי הסדרים החמורים ולטפל בהם בסמוך לתחילתם. הנתבע הפר את חובת הזהירות שלו כלפי התובעת בכך שלא מנע את ההתנהלות הקלוקלת משך יותר משנה וחמור מכך – נתן לה יד ואף אישר אותה" (שם סעיף 46 לפסק הדין).