הרי התובעים עצמם טוענים כי התחשיבים המלמדים על פערי ההתחשבנות לטובתם מתבססים על דוחות של שופרסל עצמה. באם אכן לטענת התובעים המדובר בחוב כספי שאינו שנוי במחלוקת, יתכבדו ויפעלו בדרך המשפטית המתאימה על מנת לקבל את הכספים המגיעים להם. מקום בו התובעים עצמם מודים כי החליטו לוותר על זכותם לקבל את הכספים המגיעים להם משופרסל, אף אם לטענתם הלא מוכחת עשו זאת נוכח פחד מתביעה בסוגיית התעודה המזוייפת, ברור כי הם אינם יכולים לטעון כי החוב נופל לפתחו של צבי. אציין כי בנסיבות העניין עצם העלאת הטענה ע"י התובעים כפי שהועלתה עלולה להיראות כחוסר ניקיון כפיים ולטעמי ראוי היה כאמור שלא תישמע.
סוף דבר, אף טענות התובעים בסוגיה זו דינן להידחות.
ד. טענות התובעים לעניין סוגיית התעודה המזויפת:
החלק הארי של טענות התובעים בכל הקשור לפרשת שופרסל נוגע לעניין זה. כאמור, ביום 16.12.10 הודיעה שופרסל לתובעים כי היא מפסיקה את התקשרותה עמם (ראו נספח י"ב לכתב התביעה ת/98 לתצהיר מרגלית). במסמך סיכום פגישה עם נציג שופרסל מיום 2.1.11 הבהיר הנציג כי ההחלטה בדבר סיום ההתקשרות הינה עקב המצאות תעודה מזויפת במשלוח הדגים (ראו נספח י"ג לכתב התביעה ת/30 לתצהיר מרגלית).
לטענת התובעים המחדלים בהם נהגו הנתבעים הם שהביאו להחלטת שופרסל להפסיק את ההתקשרות. לטענתם, אבי היה האחראי על שינוע הדגים מהבריכות אל סניפי שופרסל ולכן אחריותו בעניין מוחלטת. אשר לצבי, לטענתם הוא ידע בזמן אמת ולאורך שנים על התנהלותו הקלוקלת של אבי בניהול המדגה, אולם לא נקט כל פעולה בעניין, לרבות דיווח לגורמים הממונים.
למעשה, מבקשים התובעים להחיל על הנתבעים בסוגיה זו חבות נוכח רשלנותם כנושאי משרה בכירים במדגה. כפי שהבהרתי בנוגע למקלדה גם כאן. על מנת לקבוע את קיומה של התרשלות נזיקית מצד הנתבעים, על התובעים להוכיח את קיומם של ארבעה יסודות, שרק עם הצטברותם הבו-זמנית משתכללת אחריות בגין רשלנות: (1) חובת זהירות; (2) התרשלות באי-קיומה; (3) גרימה של (4) נזק (ראו ע"א 653/97 חברת מרכז ברוך וצפורה בע"מ נ' עיריית תל-אביב-יפו [7], בעמ' 825).
כידוע וכפי שפורט קודם לכן בהרחבה, קובע סעיף 252 לחוק החברות כי כל נושא משרה חב לחברה "חובת זהירות". קיומה של חובת זהירות בין דירקטור לחברה מטילה על נושא המשרה את החובה לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי למנוע נזק לחברה ואילו החברה רשאית לתבוע בנזיקין נושא משרה אשר התרשל בתפקידו וגרם לה בכך נזק. עם זאת ברור כי לא בכל מקרה בו הוכח בדיעבד כי נושא המשרה יכול היה לקבל החלטה טובה יותר יקבע בית המשפט כי זה התרשל אלא רק במצבים מהותיים כגון מקרים בהם יהיה ברור כי החלטותיו התקבלו בצורה בלתי מקצועית, היו נגועות באינטרס אישי או נבעו משיקולים זרים.