- לסיכום, הונחו בפני ביהמ"ש ראיות למכביר, המצביעות על כך שמתקיימת בענייננו עילת העושק, הקבועה בסעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג–1973, שהוראתו:
"עושק
- מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה.".
- ב-רע"א 617/08 מלון עדן נהריה בע"מ נ' יוסף קסל, תקדין עליון 2014(3) 12581, בסעיף 38 לפסק הדין מפנה כב' השופט מלצר לכך ש: "הובעה בספרות העמדה שלפיה במקרים קיצוניים של חוסר הגינות בתנאי החוזה יש לפרש את המושג..."חוסר ניסיון" בצורה ליברלית ולכלול בה אף תמימות, חוסר הבנה או חוסר התמצאות.". [לעילת העושק בדיני חוזים, ראו גם: ע"א 403/86 סאסי נ' קיקאין, פ"ד לו(1) 763, 767; ע"א 3156/98 בן ישי נ' וינגרטן, פ"ד נה(1) ]939.
- אם כן, אני קובע כי התובע זכאי בנסיבות ענייננו לבטל את החוזה בשל העושק שננקט מולו על ידי הנתבעים, כאמור; ומכאן – זכאי להשבת כל הכספים ששילם לנתבעים או מי מהם בעקבות ההסכם. אעיר כי בנסיבות אלה, הנטל עובר אל הנתבע 3 להוכיח כי סכום או סכומים מסויימים, כטענתו, שולמו לו בגין תיווך, ולא כתמורה חוזית בגין הזמנת השירותים; נטל זה לא הורם.
- עוד אני מוצא, כי יש להיענות לבקשת התובע לפצותו בגין ניצולו ועוגמת הנפש שנגרמה לו, בקביעת פיצוי לא ממוני בענייננו.
- בכל הקשור לפסיקת פיצויים בגין עוגמת נפש, ב-ע"א 8588/06 דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ, תקדין עליון 2010(4), 1216, הדגישה כב' השופטת פרוקצ'יה בסעיף 31 לפסק הדין :
" פיצוי לא ממוני בדיני חוזים אינו ניתן דרך שגרה. הוא מצטמצם למצבים שבהם לנזק הכלכלי נתלוותה הפרה בוטה של יחסי אמון או של יחסי תלות ששררו בין הנפגע לבין המפר או במצבים של זדון, התנהגות מעליבה או פוגענית במיוחד. הפיצוי הלא ממוני כפוף לשיקול דעת שיפוטי, ואין צורך בהבאת ראיות לגביו. הגישה השיפוטית להענקת פיצויים על נזק לא ממוני ננקטת על דרך הצמצום וההגבלה ".
- אני מוצא כי ענייננו הוא כזה שהתקיימה בו הפרה בוטה של יחסי אימון, וכי התנהלות הנתבעים כלפי התובע היתה מכוונת ונצלנית; ועל כן, בענין קציבת הסכום שראוי לקצוב כפיצויי בענייננו, אפנה לכך, שבענין ת.א. (המחוזי ב-ת"א) 7014-07-12 נתן מוסט נ' אריאלה שפירא (פורסם ביום 9.12.15) נקצבו 15,000 ₪ בגין עוגמת נפש [נזק שאינו של ממון] בשל העובדה שהוכחו היסודות עילת העושק, בשל העובדה שברקע הדברים היו יחסי תלות בין התובע לבין אחת הנתבעות. בענייננו, בו אמנם אין יחסי תלות, אך נתבעים אנשי מקצוע שאמורים להתקשר בחוזה בתום לב ולקיימו בתום לב מול מי שנתוניו וכישוריו דורשים התנהלות זהירה, מול מי שנותן בהם אימון, אני מוצא כי יש לחייב את הנתבעים בגין גרימת עוגמת נפש לתובע בענייננו בסכום כולל של 3,500 ₪; 3,000 ₪ - בגין התנהלות הנתבעים 1 ו-2 ו-500 ₪ בגין התנהלות הנתבע 3.
- לאור כל האמור, דין התביעה להתקבל, כך שהנתבעים 1 ו-2 ישיבו לתובע סכום כולל של 27,130 ₪ (נכון ל-1.1.2015), שהוא בהצמדה וריבית להיום סך של 27,360 ₪, וישלמו לו פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 3,000 ₪; והנתבעת 3 תשיב לתובע סכום של 2,800 ₪ (מחצית מהסכום שנטען כי נגבה ללא חשבונית ב"הטרדות" נציג הנתבעת 3 את התובע) ותשלם בגין עוגמת נפש סך של 500 ₪.