דיון והכרעה
- אין חולק כי מדובר בענייננו בהסכם הזמנת עבודה למתן שירותים, שבו התקשרו הצדדים [נספח 1 לכתב התביעה]. על פניו, קיים פער בין הצדדים להסכם; הפער התחדד לבית המשפט בעת שמיעת העדויות ומהעולה מממצאי חוות דעת המומחה. מדובר בענייננו בצדדים לא "שווים" בהבנתם ובכישוריהם, שהתקשרו בהסכם מתן שירותים מקצועיים. על כן, היה על הנתבעים 1 ו-2, כאנשי המקצוע שמכירים את המטרייה ואת הנדרש, ואת אי-מסוגלותם למתן השירות המבוקש - לנסח את ההסכם באופן זהיר, ולוודא תיאום ציפיות בטרם חתימתו. דא עקא, ההסכם מנוסח באופן מעורפל; לא ברור ממנו באיזה עבודת תכנון מדובר (מדובר על "תוספת בניה"; מהי?), ולא נקבע בו לוח הזמנים לביצועו. ההסכם מנוסח באופן המאפשר לנתבעים לטעון להיקף הזמנה שונה, ואף אחר, ממה שהוזמן בפועל.
- אין מחלוקת כי הנתבעים גבו מהתובע כספים מעבר לסכום החוזי המוסכם, בטענות שונות.
- בהסתמך על השתלשלות העניינים העולה על פי העדויות ששמעתי בדיון, נוסח ההסכם, כאמור, והממצאים של חוות הדעת של המומחה המכריע שמונה בהסכמת הצדדים, כאמור, אני מוצא כי ההתקשרות של הנתבעים 1 ו-2 בהסכם הזמנת העבודה נעשתה בחוסר תום לב, ובמחיר מופקע. עוד אני מוצא, כי הנתבעים הפרו את ההסכם באופן בו קיימו אותו – באיחור משמעותי, באופן רשלני, ובעיקר – במסלול שלא הניב היתר, שעה שידעו מראש (או היה בידיעתם ברמה של - עצימת עיניים), שבנסיבות, אין תוחלת לשירות שהוזמן מהם.
- בכל הקשור לנתבעת 3, הנטל עובר אליה להוכיח כי גבתה חלק מהתשלומים שגבה נציגה אצל התובע - לעצמה. הנתבעת 3 הציגה רק חשבונית אחת על סך 4,000 ₪ כולל מע"מ (שמשום מה מאשרת דווקא - שירותי מודד...), אך אני מוצא להאמין לתובע, שנציגה של הנתבעת 3 פעל לרדוף אחריו לגביית כספים נוספים, ואף גבה ממנו - בתחילת שנת 2015 (ס' 7 לכתב התביעה), על פי טענת התובע - סך של 5,600 ₪, ללא חשבונית [ש' 10-13 בעמ' 5 לפרו'].
- מדובר בענייננו בתובע שהוא אדם קשיש, שהנתבעים ניצלו את מצבו, וגבו ממנו כספים מופרזים ללא תוחלת של תמורה וללא מתן תמורה ממשית. תנאי ההסכם גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל. במעמד הדיון תיאר התובע את אשר אירע לו כדלקמן:
"...עברו שנתיים וחצי ואני שאלתי מתי אקבל את הרישיון ויעקב צעק עלי. פניתי למישהי מהמשפחה שלי שמתעסקת בהנדסה והיא בדקה ואמרה שלא נעשה דבר בעירייה. הם לקחו את הכסף שלי שחסכתי לי לעת זקנה...".