המומחה מתבסס בקביעתו זו על השתלשלות האירועים "בזמן אמיתי" כפי שעולה מבדיקתו. כבר ביום חתימת ההסכם הייתה מוטלת, לדעתו, על הנתבעים חובה להסביר לתובע כי על סמך תשובת העירייה מתאריך 19.02.2014 לא ניתן לקבל היתר לשתי יחידות מגורים. למרות שבאותה העת היו מודעים הנתבעים לעמדת העירייה ולפיה ניתן לקבל היתר אך ורק עבור יחידת מגורים אחת, בו בעת הנתבעים דורשים ומקבלים מהתובע סכומי כסף שונים עבור שירותיהם. עוד חשוב לציין, כי רק כשנה ועשרה חודשים לאחר חתימת הסכם ההתקשרות עם התובע, מגישים הנתבעים 1 ו- 2 לעיריית ת"א תכנית בקשה להיתר עבור 2 יח"ד. ב – 08.02.2016 מתקבלת החלטת עיריית ת"א לא לאשר הבקשה.
שאלה 5: האם יש הבדל בגובה השכר הראוי לתכנון ולרישוי – בנסיבות הנכס והחלל בענייננו, אם מתכננים ומבקשים רישוי לשתי יחידות בתוך אותו חלל או יחידה אחת בלבד? ומהו?
תשובה: "אין הבדל".
שאלה 6: האם הסכומים שהנתבעים דרשו שהתובע יוסיף לסכום המקורי שהוסכם (מה שהיא לדרישת סך כולל של 27,130 ₪) סבירים?
תשובה: "חד משמעית לא... כל סכום ששולם ע"י התובע לנתבעים ו/או באמצעות הנתבעים נגבה בחוסר תום לב ובחוסר סבירות בנסיבות המקרה שלפנינו". (עמוד 9 בחוו"ד)
שאלה 7: מה מהסכומים שקיבל הנתבע 3 – סך כולל של 9,600 ₪ - הינו בגין עבודת תכנון ורישוי ו/או חלקה?
תשובה: "אין כל ראיה התומכת בכך שהנתבע 3 תרם באופן כזה או אחר לעבודת תכנון ורישוי ו/או חלקה ולפיכך אינו זכאי לתשלום".
- בנוסף, מצא המומחה לנכון לציין בסוף חווה"ד, כי הנתבעים התרשלו בשרטוט התכנית לשתי דירות המגורים. מתוך ממצאי בדיקת מהנדס מח' פיקוח על הבנייה בעיריית ת"א – "קיימת אי התאמה בין המפורט בתכנית הבניה לממצאים שהתגלו בשטח." (עמוד 10 בחוו"ד).
- יש לציין כי המומחה הוסיף בסיפא לחוות דעתו את האמירה הבאה: "לאור כל המפורט לעיל, לעניות דעתו של הח"מ, והח"מ מזהיר עצמו כי לא התבקשה חוות דעתו לעניין זה, על הנתבעים לשלם לתובע את מלוא סכום התביעה ולחילופין להחזיר לו את אשר שילם להם (כולל עבור מפות ופרסום), כמפורט בנספח ב' המצ"ב." (ההדגשה הוספה) (בעמ' 11 לחות הדעת). בנספח ב' לחוות הדעת פורטים תשלומים ששילם התובע לנתבעים המסתכמים ל-27,130 ₪ (סכום התואם את מה שהוצהר בעדות הנתבע 2; ב-ש' 23 בעמ' 3 לפרו').
- בעקבות חוות הדעת מצאו הנתבעים לפנות ולבקש לחקור את המומחה. בית המשפט הורה לנתבעים, כשלב ראשון - להציג שאלות הבהרה, שהיו מבקשים להפנות למומחה. הנתבעים הציגו מטעמם שלוש שאלות הבהרה שהיו מבקשים להפנות למומחה:
- כיצד מתיישבת האמירה הנחרצת בדבר עריכת ההסכם בחוסר תום לב, עם העובדה כי התובע הגיע למשרדי הנתבעים בליווי של רואה החשבון מטעמו וכן הנתבע הראשון היה במועד התשלום השני במשרדו של רואה החשבון, מר פרץ בבת ים, מטעם התובע אשר נכח שם גם כן?
- האם ידוע למומחה כי התובע מנהל נכס ובו 4 יחידות דיור תוך עבירה על חוקי התכנון והבניה, בהן אף הורשע? אם כן, כיצד הגיע הוא למסקנה ולפיה מדובר בדם מתים שלא הבין על מה חתם מול הנתבעים?
- כיצד הגיע המומחה למסקנה כי על הנתבעים לפצות את התובע המלוא סכום התביעה?
- על פי החלטת בית המשפט הועברו שאלות ההבהרה למומחה להתייחסותו - למענה לשאלת בית המשפט: האם בעקבות הנשאל מטעם הנתבעים, לו היה נדרש להשיב על השאלות, היה המומחה משנה דבר מהאמור בחוות דעתו, ואם כן – איזו קביעה – יכול והיה משנה? התשובה שניתנה על ידי המומחה היתה: "לא הייתי משנה דבר מהאמור בחוות דעתי".
- עתה ניתנה לנתבעים האפשרות לחקור את המומחה, בכפוף להפקדת סך של 2,000 ₪ בקופת בית המשפט להבטחת הוצאות המומחה בחקירתו. לנוכח העובדה כי עד למועד שהנחה בית המשפט ׁלביצוע ההפקדה (עד היום, למעשה) - בחרו הנתבעים שלא להפקיד , פונה בית המשפט למתן פסק הדין, בהתבסס על החומר הקיים בתיק, כפי שפורט לעיל.