" לאורך כל שנת הלימודים תשע"א, מעולם לא הועלתה על ידי התובעת כל טענה ולפיה כאילו, כביכול, איזו מבין ההסעות שבוצעו על ידה מהווה צירוף של מספר הסעות, וכי יש לחשב את התמורה המגיעה לה ביחס למספר חלקים של אותה הסעה".
- בחקירתו הנגדית נשאל רז בנושא זה והעיד:
"ש. בתצהירך בסעיף 46 אתה אומר ששמחה הוברמן, התובעת, דיברו איתך רק על בסיסי היציאה, נכון?.
ת. כן.
ש. ואתה חוזר ואומר שהוא מעולם לא דיבר איתך כך לגרסתך להפרדת הקווים.
ת. נכון מאוד, מעולם.
...
ש. אנחנו רואים שהתובעת לא נהגה, בוודאי לא לגבי הסכם זה, לפנות אליך בכתב גם בדברים שאתה מודה שפנו אליך בעל פה, נכון.
ת. כשהתובעת החליטה לפנות בכתב היא פנתה בכתב".
- עדותו של רז מקובלת עליי ואין בראיות התובעת נימוק המצדיק להטיל ספק בה. הוברמן טען אמנם שהוא נמנע מנקיטת צעדים כדי לא לפגוע במערך ההסעות וכדי שהתובעת לא תפר את ההסכם, אולם כששוקלים את מכלול הנסיבות קשה לקבל את הסברו של הוברמן בנושא זה, ולדעתי הוא נועד להסיט את הדיון מן העניין העיקרי. במילים אחרות, גם אם מתעלמים מן ההשלכות של השתתפות התובעת בחוזי ההסעות מכוח מכרז 2004 ומכרז 2007, התמונה העובדתית היא שמאז שהחל ביצועו של ההסכם בחודש אוקטובר 2010 ועד למכתבה המפורט של התובעת בחודש מרץ 2012, היא נמנעה מלטעון שצירוף הקווים הוא הפרה של ההסכם, ולעובדה זו יש משנה חשיבות גם נוכח העובדה שבתאריך 15.6.11 מימשה הנתבעת את זכות האופציה שהייתה לה לפי ההסכם והאריכה את תוקפו לתקופה של שנה נוספת (נספח 25 לתצהירו של רז – נ/5)). מחדלה של התובעת להביא בפני הנתבעת את עמדתה שצירוף הקווים הוא הפרה של הוראות ההסכם והנספח, מהווה נדבך ראייתי נוסף התומך במסקנה שבכל זמן שקדם לחודש מרץ 2012, אומד דעתה של התובעת היה כאומד דעתה של הנתבעת, היינו שצירוף הקווים במסגרת מתווה המסלולים הראשיים תואם את הוראות ההסכם והנספח. ולכן, לא ניתן לייחס לנתבעת הפרה של ההסכם בשל כך.
סיכום
- על יסוד כל האמור לעיל הגעתי למסקנה שאין בהוראות ההסכם או הנספח איסור או הגבלה על צירוף קווים כפי שעשתה הנתבעת. הפועל היוצא מכך הוא שהנתבעת לא הפרה את ההסכם, לא בעצם צירוף הקווים ולא בתשלומים ששילמה לתובעת עבור ההסעות על בסיס המחירים שנקבעו בהסכם. בהתאם לכך, אין מנוס מדחיית תביעתה של התובעת, וכך אני מורה.