"35. הנני להצהיר כי לאחר שהבעתי את מחאתי ואיימתי כי אפסיק לבצע את ההסעות, נאמר לי על ידי מר אלי רז כי אין באפשרותו ובסמכותו בשלב זה לאשר את דרך ההתחשבנות כפי שמפורטת בחשבון הפרופורמה ועניין זה ייסגר בהמשך על ידי מחלקת התחבורה ומנכ"לית המועצה. מר אלי רז הציע לי לשנות את החשבון בהתאם לדרישתו כך שאקבל את התשלום שאינו שנוי במחלוקת והבטיח להביא את כל העניין לבירור מול המנכ"לית ושאר הגורמים במועצה תוך זמן קצר.
- הנני להצהיר כי לאור הבטחתו ובכדי שלא לפגוע במערך ההסעות מחד ובכדי שלא להפר את התחייבויות החברה בהתאם לחוזה מנגד, נעתרתי לבקשתו ושיניתי את חשבון הפרופורמה כפי שהנחה אותי. בשום שלב לא ויתרתי על דרישתי הלגיטימית לקבל את מלוא המגיע לי על פי החוזה".
- מנגד, רז העיד בנקודה זו ואמר (בסעיף 43 של תצהירו):
"43. הנני להצהיר כי שחר צח (התובעת, א"ק) מעולם לא פנתה אליי במהלך שנת הלימודים תשע"א (שהיא שנת הלימודים הראשונה לאחר חתימת ההסכם, א"ק), בטענה כי יש להתייחס לכל איסוף - הורדה של תלמידים במהלך שנה זו כהסעה נפרדת ולאורך כל השנה העבירה למועצה (לנתבעת, א"ק) חיובים בהתאם למתווה המסלולים הראשיים".
- מצאתי קושי לתת אמון בדבריו של הוברמן המצוטטים לעיל ובדברים דומים להם בעדותו, ונראית לי עדותו של רז בעניין זה. כפי שכבר צוין בחלק קודם של פסק הדין, הוברמן העיד כי בשלב המכרזי שקדם להתקשרות בהסכם הוא השתתף במפגש קבלנים, שאל שאלות הבהרה, קיבל תשובות והגיש את ההצעה על יסוד התשובות לשאלות ההבהרה ועל יסוד תנאי המכרז שהיו ברורים לו (עמ' 11 לפרוטוקול). באותה עת התובעת כבר ידעה – על יסוד השתתפותה במכרז 2004 ועל יסוד הסעות שביצעה הן מכוח החוזה במכרז 2004 הן בעקבות מכרז 2007 – שהנתבעת מצרפת קווים במסגרת מתווה המסלולים הראשיים. לכן קשה לראות בדבריו אלה תמיכה לטענה שאומד דעת הצדדים להסכם, בנוגע לצירוף הקווים, הוא כפי שגורסת התובעת. ההסבר שהציג הוברמן בעדותו, כפי דבריו שצוטטו לעיל, שבחוזה על פי מכרז 2004 צירוף הקווים היה הפרה זניחה של החוזה ואילו על פי ההסכם שלפי מכרז 2010 הדבר "הפך למגיפה", אינו מניח את הדעת כשמדובר בניסיון לברר את אומד דעתה של התובעת. ייתכן שבנסיבות אחרות, כשהשאלה שצריך היה להכריע בה היא המשמעות שיש לייחס למחילתה של התובעת על ההפרות הנטענות, היה מקום לשקול את דבריו של הוברמן שהיקף התופעה של צירוף קווים בעת ביצוע החוזה לפי מכרז 2004 היה זניח לעומת ביצוע ההסכם שמכוח מכרז 2010. אלא שכאמור לא זו השאלה, וענייננו הוא אומד דעתם של הצדדים, ובמיוחד זה של התובעת, בכל הנוגע לאפשרות לצרף קווים על פי הוראות ההסכם.
- זאת ועוד, בסעיפים 35–47 לתצהירו תיאר הוברמן השתלשלות עניינים שסקירת פרטיה איננה נחוצה, אולם חשוב לציין את דבריו שנוכח עמדתו של רז הוא מחה על האופן שבו מתנהלת הנתבעת בכלל ומחשבת את המגיע לתובעת עבור ההסעות בפרט, ועל רקע זה הוא פנה לרז פעמים מספר (לדבריו, לפחות פעמיים בחודש) לבדוק אם העניין בא על תיקונו, שכן רז הבטיח לו שהדברים ילובנו עם לוי, המנהלת הכללית של המועצה (סעיפים 35 ו-38 לתצהיר). הוברמן העיד גם שכחלוף כשישה חודשים התקיימה פגישה בינו לבין לוי והובטח לו שהתובעת תקבל את כל המגיע לה, תוך שנאמר לו שמדובר בעניין פרוצדורלי פנימי שבין הנתבעת לבין משרד החינוך. בהמשך הדברים העיד הוברמן (בסעיף 43 לתצהירו) שבתום שנת הלימודים תשע"א ביקשה הנתבעת להאריך את ההתקשרות על פי ההסכם, ועל רקע זה התקיימה פגישה בהשתתפות לוי ורז שבה הוא ציין שהתנהלות הנתבעת הביאה לכך שמגיעים לתובעת הפרשים המגיעים כדי שני מיליון ש"ח, ולוי הבטיחה לו במפורש כי אין לו מה לדאוג וכי "הכל יאושר בסופו של דבר, שזה רק עניין של סעיף תקציבי. באם נחדש את החוזה הדבר יעזור לה מאד בדרישתה מול משרד החינוך והובטח לי כי בכל מקרה אקבל את הכספים. נאמר לי – הרי אתה לא עושה עסק עם מישהו פרטי. אנחנו גוף גדול כמעט ממשלתי הכל עניין של זמן עד שתקבל את המגיע לך" (סעיף 45 לתצהירו).
- בהמשך (בסעיף 47 לתצהיר) העיד הוברמן שאחר הדברים הללו הוא נתן את אמונו בנתבעת, והתובעת המשיכה לבצע את ההסעות גם בשנת הלימודים תשע"ב מתוך ציפייה שהעניין יבוא על תיקונו. לדבריו בחלוף הזמן, וכשלא קיבל תשובות מספקות, עלו בו חששות שאין בכוונת הנתבעת לעמוד בהבטחותיה, ואז פנתה התובעת לנתבעת (ובכלל זה גם ללוי ולרז) במכתב מיום 15.3.12 (נספח ה' לתצהירו וגם נספח 36 לתצהירו של רז) שבו היא טענה שבניגוד לתנאי המכרז החליטה הנתבעת באופן חד צדדי לשבץ קווי הסעה המשלבים שניים או שלושה קווים נפרדים בקו אחד, ודרשה "לתמחר כדין את כל קווי ההסעה "המשולבים" מחדש בהתאם למכרז ולהעביר לחשבון החברה את מלוא הפער המגיע". לדבריו (בסעיף 49 לתצהירו), בתאריך 28.3.12 השיבה הנתבעת למכתבה של התובעת (נספח ו/2 לתצהיר הוברמן, נספח 7 לתצהיר לוי) ודחתה את דרישות התובעת, תוך שהיא מציינת שקביעת קווי ההסעה והתשלום עבורם נעשו בהתאם להוראות תנאי המכרז וההסכם.
- הנתבעת, מצדה, הציגה גם היא את ראיותיה בקשר לדין ודברים שאליהם התייחס הוברמן בעדותו. רז העיד (בסעיף 46 לתצהירו) שביום 9.11.11 התקיימה פגישה שבה השתתפו הוברמן, לוי, מר ש' אשואל (גזבר הנתבעת) והוא. לדבריו, באותה פגישה ביקש הוברמן שמרחק נסיעה יימדד מנקודת האיסוף הראשונה של כל הסעה ושייקבעו נקודות בסיס למדידת מרחקי הנסיעה, ולאחר שהדברים נבדקו על ידי הנתבעת הודיעה לו לוי שהבקשה לקביעת נקודות בסיס נדחתה (סעיף 47 לתצהיר). רז העיד גם שבמהלך שנת הלימודים תשע"ב שינתה התובעת חלק משיוכי ההסעות למסלולים הראשיים ודרשה סכומים גבוהים מן המגיע לה עבור אותן הסעות. על רקע זה התנהלה תכתובת בין הנתבעת לתובעת, שבה בין השאר הודיעה הנתבעת, במכתבו של רז מיום 11.3.12 (נספח 35ד לתצהירו), שקיימות אי התאמות בחשבונות שהגישה התובעת, ואלו יתוקנו על דרך קיזוז מסכומים שהתובעת תהיה זכאית להם בעתיד. על כך השיב הוברמן במכתב מיום 15.3.12 (נספח 36 לתצהירו של רז, נספח ז' לתצהירו של הוברמן – ת/2). כפי שגם העיד הוברמן, מכתבה זה של התובעת נענה במכתב של הנתבעת מיום 28.3.12 (נספח 37 לתצהירו של רז) ולדבריו של רז (בסעיף 51 לתצהירו) מאותה עת החלה התובעת להגיש דרישות תשלום "באופן שמסלול הנסיעה של הסעה אחת חולק למספר מקטעים, על פי מספר האיסופים/הורדות באותה הסעה, ולכל איסוף והורדה התייחסה התובעת כהסעה נפרדת המזכה אותה בתשלום נפרד, לפי התאמת אותו מקטע לאחד מבין המסלולים הראשיים. המועצה דחתה מכל וכל את טענותיה של שחר צח, ושחר צח, מצידה, הגישה את התובענה דנן".
- ראוי לציין שלדברי רז (בסעיף 49 לתצהירו), במכתבה של התובעת מיום 15.3.12 הועלתה לראשונה הטענה שלפיה "כל איסוף והורדה של תלמידים נחשב כהסעה אחת נפרדת והתייחסות המועצה להסעות הכוללות מספר איסופים והורדות כהסעה אחת מנוגדת לתנאי המכרז". דברים דומים ניתן למצוא גם בעדותה של לוי. בצד הכחשה של טענת הוברמן בדבר הבטחה שהיא נתנה לו, כביכול, היא העידה (בסעיף 13.א. לתצהירה – נ/4, ובסעיף 15.א. לתצהירה) שהטענה שלפיה כל איסוף והורדה של תלמידים נחשבים כהסעה אחת נפרדת הועלתה לראשונה במכתבה של התובעת מיום 15.3.12, וציינה כי מכיוון ששמעה את הדבר לראשונה, היה עליה לשקול את הדברים ולהיוועץ עם גורמים רלוונטיים (ראש המועצה, יועץ משפטי וכדומה), ורק לאחר שעשתה כן השיבה במכתב מיום 28.3.12, שאותו הזכירו גם הוברמן וגם רז.
- בחקירתה הנגדית של לוי היא עומתה עם העובדה שבמכתבה מיום 28.3.12 היא לא ציינה שעמדת התובעת בעניין שילוב קווים הועלתה לראשונה באותו מכתב, ומעיון בעדותה מתקבל הרושם שהיא התקשתה להסביר את הדבר. בעדותה היא חזרה אמנם והעידה שעניין צירוף הקווים, להבדיל משני עניינים אחרים (שעליהם העיד גם רז), שהם נקודות מוצא והתייקרויות, עלה לראשונה בפניית התובעת מיום 15.3.12 (עמ' 24 לפרוטוקול), אולם כאמור לא היה בפיה הסבר לכך שהעניין לא נכלל במכתב תשובתה למכתב התובעת. לעומת לוי, רז היה נחרץ יותר בעמדתו שעניין צירוף הקווים לא הועלה קודם לכן על ידי התובעת, ולדבריו מה שנדון קודם לכן בינו לבין הוברמן הייתה רק בקשתה של התובעת לקבוע נקודות מוצא למסלולי ההסעה (עמ' 31 לפרוטוקול).
- מששקלתי את העדויות והטענות בעניין זה, הגעתי למסקנה שגם אם לא ניתן לקבוע בוודאות גרסתו של מי מן העדים תואמת את הדברים כהווייתם, אין בכך כדי להביא למסקנה שיש לקבל את טענת התובעת שהיא זכאית לתשלומים נוספים, כפי שהיא דרשה מן הנתבעת. ראשית, מפני שלדעתי גם גרסת הוברמן, שלפיה הנושא עמד על סדר היום בין התובעת לנתבעת תקופה ארוכה קודם לכן, אינה נקייה מספק, מכיוון שגם לעדותו בנקודה זאת לא נמצאו סימוכין כתובים. על רקע העובדה שמדובר בקיום חוזה שנעשה בעקבות מכרז והמזמין הוא רשות מקומית, קשה לקבל התנהלות שבה אין תיעוד של פניות הקבלן אל המזמין בעניין שלכאורה אינו עולה בקנה אחד עם תנאי ההסכם. אני נוטה לקבל את דבריה של לוי שהעידה (בסעיף 21.ג. לתצהירה) שאם כדברי הוברמן, באותה עת כבר הגיע הסכום שהוא דרש לכדי שני מיליון ש"ח, ואין זה מתקבל על הדעת שבמהלך עניינים רגיל אין כל תיעוד שהוא של השיג והשיח בנושא. שנית וחשוב מזאת, מחלוקת עובדתית זו והגרסאות השונות בעניינה מוסבות על עניין אחר שאין לו רלוונטיות ישירה לענייננו. עדותו של הוברמן, שדבריו מוכחשים בעדויותיהם של רז ושל לוי, מוסבת על שאלת קיומה של הבטחה לשלם לתובעת את הסכומים שהוברמן טען שעל הנתבעת לשלמם. אלא שכאמור, לא זו השאלה שיש להכריע בה, כי אם השאלה מה המשמעות שיש לייחס לכך שהתובעת ביצעה את ההסכם במשך למעלה משנה ללא כל מחאה בנושא צירוף הקווים. בעניין זה מקובלת עליי גרסת הנתבעת, שפניית התובעת בחודש מרץ 2012 הייתה הראשונה שבה הסתמכה התובעת על פרשנות ההסכם והנספח וטענה שצירוף הקווים מנוגד להוראותיהם. נספח ז' לתצהירו של הוברמן הוא מכתב התובעת מיום 15.3.12, ובסעיף 3 שלו נזכר – לראשונה – סעיף 3ב1 לנספח, וככלל, לראשונה נטען שצירוף הקווים הוא הפרה של הוראות ההסכם והנספח. בנושא זה העיד רז (סעיף 91 לתצהירו) כי: