"א. הסעת תלמידים בהסעה שמשכה עד שעה למרחק שעד 30 ק"מ ("מסלול קצר").
ב. הסעת תלמידים בהסעה שמשכה עד שעה למרחק שעולה על 30 ק"מ ועד 50 ק"מ ("מסלול בינוני").
ג. הסעת תלמידים בהסעה שמשכה עד שעה וחצי למרחק שעד 70 ק"מ" ("מסלול ארוך") (ההגדרות הוספו לצורך נוחות התיאור, א"ק).
- למכרז (כמו גם להסכם) צורף נספח תנאים מיוחדים ("הנספח") אשר הוראותיו הרלוונטיות יובאו להלן בחלק אחר של פסק הדין.
- הצעתה של התובעת בנוגע לשלושת המסלולים נקבעה כהצעה זוכה, ובעקבות כך התקשרה עמה הנתבעת בהסכם, שכאמור מפרט ההסעות מהווה חלק בלתי נפרד ממנו. לטענת התובעת, לאחר הזכייה במכרז וחתימת ההסכם קבעה הנתבעת את תכנית קווי ההסעות שיהיה על התובעת לבצע במהלך שנת הלימודים (נספח ד' לכתב התביעה, נספח 9 לכתב ההגנה) ("תכנית ההסעות"), והתברר שהנתבעת צירפה מספר קווי הסעה ודרשה שהתובעת תבצע שני קווים ולעתים גם שלושה כאילו היו קו אחד ארוך, דבר שלטענת התובעת לא הייתה הנתבעת רשאית לעשות.
- להמחשת טענתה הביאה התובעת דוגמה (אחת מתוך כמה) של קו הסעה – הקרויה בפיה נסיעה I: איסוף ביישוב פלך, עבור דרך היישובים תובל ולבון, וסיום בבית הספר במשגב. אורכו של קו זה הוא 32 ק"מ. לכך צורפה נסיעה – הקרויה בפי התובעת נסיעה II, שבה נדרש האוטובוס, בסיום נסיעה I, להגיע ריק מתלמידים ליישוב רקפת, ושם לאסוף תלמידים ולהסיעם לבית הספר במשגב. אורכו של מסלול נסיעה II לא צוין בטענות התובעת. לכך צורפה עוד נסיעה – הקרויה בפי התובעת נסיעה III, שבה נדרש האוטובוס, בסיום נסיעה II, להגיע ליישוב אשבל ולאסוף בו תלמידים, ולסיים את הנסיעה בעיר כרמיאל. אורך מסלול זה הוא כ-16 ק"מ.
- לטענת התובעת, עבור כל ההסעות המתוארות לעיל היא קיבלה תשלום בהתאם למחיר נסיעה במסלול הארוך (שלפי הגדרות ההסכם הוא הסעה שמשכה עד שעה וחצי למרחק שעד 70 ק"מ), בעוד שהיה על הנתבעת לשלם עבור הנסיעה בהתאם למקטעים השונים, ובמילים אחרות – לראות את ההסעה כשלוש הסעות נפרדות, במסלולים הקצר או הבינוני, לפי המקרה, והתשלום היה גדל בהתאם.
הטענות
- התובעת טוענת שהיא מילאה אחר התחייבויותיה על פי הוראות ההסכם במלואן, ואילו הנתבעת הפרה את ההסכם ולא שילמה את התמורה הנכונה והמלאה עבור ההסעות שבוצעו. עוד טוענת התובעת שהיא עמדה בנטל להוכיח שהיא ביצעה את ההסעות בהתאם למוסכם, אולם התמורה שהיא קיבלה עבור הסעות אלה נוגדת את המוסכם. לטענתה, "חיבור קווי ההסעה לקו דמיוני ארוך ובלתי אפשרי בו עולים ויורדים הנוסעים, ושוב עולים ויורדים כשהאוטובוס אף נוסע ריק מנקודה לנקודה אינו אפשרי, מנוגד להסכם שבין הצדדים, ואין אפשרות לראות בכך קו אחד, אלא מספר קווים קצרים". התובעת מוסיפה וטוענת שהסעיף היחיד בהסכם שלכאורה מאפשר צירוף קווים הוא סעיף 3.2, אלא שכפי שפסק בית המשפט העליון לא ניתן לבסס על סעיף זה את צירוף הקווים כפי שעשתה הנתבעת. עוד טוענת התובעת שנטל הראיה הוא על הנתבעת להראות את אומד דעת הצדדים להסכם. לטענתה, פרשנות ההסכם, על פי אומד דעת הצדדים, אינה מאפשרת את "צירוף" הקווים, והנתבעת לא הרימה נטל זה ולא הביאה את יריעת העובדות השלמה הנוגעת להתנהלות הצדדים בשנים עברו, ולכן אינה יכולה להסתמך על התנהלות התובעת בעבר כראיה לאומד דעתה בנוגע לפרשנות ההסכם.
- הנתבעת טוענת שהתובעת קוראת בהסכם את מה שאין בו, וכי אפשרות צירוף קווי ההסעה (הקרויה בלשונה "הסעות משולבות") היא מסקנה המתחייבת מתכליתו של ההסכם, מצרכיה של הנתבעת, מהתנהלות התובעת בעבר ומאומד דעתו של "משתתף סביר" במכרז. הנתבעת טוענת כי התובעת היא שכשלה בהרמת נטל ההוכחה, כשלא הביאה נתונים לגבי המכרזים וההסכמים בשנים קודמות ולגבי ביצועם בידי התובעת. הנתבעת טענה גם שבתקופה של שלוש השנים שקדמו למכרז ביצעה התובעת מספר קטן של הסעות, ולכן היא אינה יכולה להסתמך על נתוני ההסעות באותה תקופה כבסיס לטענה בדבר אומד דעתה בנוגע להסכם, וכי מכל מקום, בהליכי המכרז לא ביקשה התובעת הבהרות בנושא צירוף הקווים (היקף ההסעות המשולבות). עוד טענה הנתבעת שמהתנהלותה של התובעת בקיום ההסעות על פי ההסכם יש להסיק את הסכמתה לכך שפרשנות ההסכם היא כעמדת הנתבעת, ואין לקבל את טענותיה כחלוף פרק זמן ניכר מאז שהחל ביצועו של ההסכם.