אכן, לפני בית הדין האזורי לא הונחה תביעה כספית נפרדת של העובדת בגין עילה זו, ומשכך, אין לפסוק לעובדת סעד כספי נפרד בגינה. עם זאת, אין מניעה שבקביעת סכום הפיצוי לעובדת בקשר לנסיבות פיטוריה בכלל, תובא בחשבון התנהלותה של החברה גם מן ההיבט הזה.
הסעד הראוי
- העובדת טוענת כי סכום הפיצוי שפסק לה בית הדין האזורי בשיעור של 20,000 ש"ח, הינו זעום ביותר ואינו משקף את המגיע לה בשים לב לנזקים שנגרמו לה, לחומרת המעשה, ולאלמנט ההרתעה המתבקש בקביעת שיעור הפיצוי.
מקובלת עלינו טענת העובדת כי בסכום כפי שנפסק על ידי בית הדין האזורי אין ביטוי למלוא נזקיה, לרבות נזק שאיננו ממוני. אף אין בו כדי לבטא את חומרת המעשה וההרתעה הנדרשת מפני פעולתם של מעסיקים כנגד נשים בהיריון, אם כעובדות או כמועמדות לעבודה.
- כבר עמדנו על כך כי בית הדין האזורי נמנע מלהכריע בשאלה אם פיטוריה של המערערת היו קשורים עם מה שנראה היה בעיני מנהלי החברה כתפקוד לקוי. הבהרנו כי לפי העולה מחומר הראיות כפי שנפרש לפני בית הדין האזורי, להריונה של המערערת היה חלק מרכזי ומשמעותי בקבלת ההחלטה אודות פיטוריה ועיתויים. משכך, בנסיבות שכאלה, עניין תפקודה של המערערת לא ישקול כלל בקביעת הסעד הראוי.
--- סוף עמוד 26 ---
- בפיטוריה שלא כדין, בחוסר תום לב ובניגוד להוראות חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, נמצא שהעובדת הפסידה שכר עבודה עבור תקופה שבה נמנע ממנה לעבוד עד מועד הלידה, וכן שכר בגין 45 ימים שלאחר חופשת הלידה. נציין כי מן המועדים הרלוונטיים עולה כי המערערת לא הייתה משלימה שנת עבודה אילו פוטרה מעבודתה 45 ימים לאחר תום חופשת הלידה.
משכורתה החודשית של העובדת עמדה על 4,800 ש"ח. לא מצאנו בסיס לטענת המערערת כי בקביעת סכום הפיצוי יש לקחת בחשבון את שכרה ככולל "עלויות מעביד", ובסך כולל של 6,500 ש"ח .
בנסיבות המקרה בהן פוטרה מן העבודה בהיותה בחודש השביעי להריונה, משיקולים הקשורים בהריונה, זכאית המערערת לפיצוי המשקף נזקים ממוניים שנגרמו לה, כמו גם פיצוי בגין נזק לא ממוני לפי הוראת סעיף 10 לחוק שוויון ההזדמנויות. כל זאת בשים לב לחומרה הרבה הטמונה בהפלייתה הפסולה נוכח הריונה.
לטעמנו, בסכום כפי שנפסק על ידי בית הדין האזורי בשיעור של 20,000 ש"ח, יש כדי לשקף את הנזק הממוני שנגרם למערערת בפיטוריה שלא כדין, ובו איננו מוצאים מקום להתערב. בנוסף על הסכום כפי שנפסק, אנו קובעים כי על החברה לשלם למערערת סך של 30,000 ש"ח, כפיצוי על הנזק הלא ממוני שנגרם לה. בקביעת סכום הפיצוי, שאינו עומד על השיעור המירבי כפי שקבוע בחוק שוויון ההזדמנויות, נתנו דעתנו גם לכך שזו הפעם הראשונה בה נזקקנו לחלקן של הסוגיות העקרוניות מושא פסק דין זה.