5.1.1 העדר גמירות דעת הנובע מהעדר הסכם בכתב
בפרק על הראיות התייחסתי לעובדה כי על אף ההתחייבויות הרבות מצד הבנק להן טוענים התובעים, אין כל ראיה בכתב לעניין זה. כעת, קודם שאדון במחויבויות של הבנק להן טוענים התובעים, אעמוד על כך כי במספר הזדמנויות, בהקשרים שונים, עולה כי התובע היה מודע לכך שהתקשרות עם הבנק מחייבת הסכמה בכתב, וידע כי הבנק לא גמר בדעתו לכרות הסכם ללא הסכם מפורט בכתב.
5.1.1.א. הסכם קודם בין הבנק לתובעת
הראיה הראשונה לכך נוגעת להסכם קודם בין התובעת לבנק. ביום 12.7.2000 נחתם בין התובעת לבין הבנק הסכם לפיו ישמש הבנק נותן חסות לאירועי "הנוער ינהג אחרת" (ההסכם צורף כנספח 5 לתצהיר התובע). נקבע כי ההסכם יחול בתקופה של ששה חודשים (יולי-דצמבר 2000), כאשר בתמורה לכל אירוע שיתקיים במהלך תקופה זו ישלם הבנק לתובעת סכום של 1,000$ בצירוף מע"מ. התחייבותה של התובעת הייתה לשלב את הבנק בשני אירועים של "הנוער ינהג אחרת".
--- סוף עמוד 21 ---
כלומר מדובר בהתחייבות מינימלית בסכום של 2,000$.בנוסף הבנק היה רשאי לבטל את ההסכם מכל סיבה שהיא בהודעה של שלושה חודשים מראש ללא כל פיצוי.
התובע אישר בעדותו כי לאחר פגישה אחת או שתיים עם ירון כהן מהבנק ונציגים נוספים, סוכם אכן על מתן חסות לשני אירועים, ובעקבות זאת שלח הבנק את נוסח ההסכם, עליו חתמו הצדדים (עמ' 12 לפר' ש' 19-3). היינו, התובע היה ער לכך, שכאשר הבנק התחייב, ההתחייבות הייתה בהסכם מפורט בכתב, על אף הסכמות עקרונית בעל פה אליהן הגיעו בפגישות מקדימות. התובע נשאל על כך והשיב (עמ' 21 לפר' ש' 6-9):
"ש. מניסיונך בעבודה קודמת מול הבנק, דבר כזה [הסכם חסות] צריך אישור מיוחד בבנק, או ששיחת טלפון עם עובדת באגף השיווק סוגרת לך את העניין?
ת. כל הניסיון הקודם עם הבנק זה במספר בודד של חסויות לאירועי "הנוער ינהג אחרת" אז אני לא יודע.
ש. הניסיון זה לעשות שני אירועים בהיקף כולל של 2,000 דולר ויש על זה מסמך?
ת. כן".
בהמשך, התובע נשאל כיצד ציפה שבנק, שערך עמו הסכם בגין התחייבות של 2,000$ יסכם על חסות ל-90 אירועים בסכום של 90,000$, ללא הסכם בכתב. תשובותיו מתחמקות והיה ניכר בו כי הוא עצמו אינו מאמין בהן (עמ' 36 לפר' ש' 18 -עמ' 37 לפר' ש' 20):
"ש. לטענתך בשיחה אתך בעל פה שאין לנו על זה שום מסמך בכתב, רונית התחייבה לתת לך 90 אלף דולר כל שנה בשם דיסקונט [בגין 90 אירועים בסכום של 1,000 דולר לאירוע]?