--- סוף עמוד 38 ---
וטען כי הבנק התחייב לממן שישה אירועים גדולים. בהמשך נשאל התובע והשיב כך (עמ' 76 לפר' ש' 19-6):
"אתה מצפה מבימ"ש להשתכנע שבנק יתחייב מבלי מספרים לאירועים גדולים, קהל גדול, מספר אמנים? זו התחייבות של גוף מסחרי?
ת. זה בפירוש מה שהובטח לי, שיהיו שישה אירועים גדולים.
ש. נגיד שאני מקבלת את הגרסה שלך לשיטתך לכמה בנק דיסקונט התחייב?
ת. הבנק הפיק אירועים.
ש. בנקודת הזמן שהבנק כרת אתך הסכם לטענתך, כמה הוא היה צריך לכתוב?
ת. אפשר לקחת את המינימום, אני גם אמרתי לרונית כמה עולה אירוע כזה, אמרתי לה שאירועים בכיכר רבין עולה לפחות 500,000 ₪.
ש. למה זה לא מופיע?
ת. אפשר לראות בתמלול. יש משהו שכן מופיע. אני מסביר לה על סכומים.
ש. בעמ' 233 בתמליל רונית אומרת לך שאתה אמרת לה שתקציב של 30,000 ₪ זה מספיק. היא מדברת איתך על 30,000 ₪ לאירוע.
ת. זה לא מה שאמרתי, אני יכול להסביר...".
העד לא נתן הסבר בהמשך, ומהאמור לעיל עולה כי לא הייתה מסוימות להתחייבות זו לה טוען התובע.
גם בתמליל הייתה התייחסות לעניין זה. רונית מבקשת מהתובע פרטים לעניין האירועים. בעמ' 12 לתמליל התובע אומר לגב' רונית לוי כי בפגישה עמה אמרה לו כי הבנק יכין הסכם לגבי האירועים העירוניים, ורונית משיבה כך: "סליחה, ירום, אני ביקשתי מהאנשים פה להתקשר אליך ולאשר לי, בשביל שאני אכין הסכם גם על חיפה, גם על ירושלים.." כלומר גב' רונית לוי ביקשה מאנשי הבנק להתקשר לתובע כדי לקבל פרטים ולהכין הסכם מפורט בכתב, שכן, כאמור, הבנק היה מעוניין לקיים אירועים של "הנוער ינהג אחרת" במסגרת מועדון "דרייב", אולם, ככל הנראה, גם לעניין האירועים העירוניים, כמו לעיין אירועים בבתי ספר, התובע לא מסר את הפרטים שנדרשו כדי להכין הסכם מחייב על ידי הבנק. מהשיחה עולה גם שברור לתובע כי הבנק לא מחויב לדבר ללא הסכם בכתב.
בהמשך התמליל חוזרת רונית ואומרת שהיא מעוניינת לקיים עם התובע אירועים עירוניים, אך מסתבר ששום דבר לא סגור, לא המעמד של הבנק, לא האירועים עצמם וגם לא גובה התקציב. בנוסף, כפי שרונית אמרה לתובע כי תבדוק מספר נושאים, לרבות תרומה או תשלום של עשרה שקלים, כך התובע אמר לרונית כי יבדוק את עניין האירועים העירוניים, אך לא חזר עם תשובות, ולכן גם עניין זה לא סוכם (עמ' 20-22 לתמליל):
"רונית: אנחנו הולכים לעשות אירועים שבחיים לא הסכמתי לעשות אירועים כאלה בחמש שנים הקרובות, האחרונות, לא הסכמתי.