פרידמן ובר-אור, עשיית עושר, מציינים (בעמ' 504) כי: "יש לעמוד על הגבולות הראויים לחקיקה שיפוטית בתחום, ועל ההכרח להימנע מהטלת מגבלות חריפות מדי על חופש התחרות ועל השימוש ברעיונות שהפכו נחלת הכלל.". המחברים הוסיפו וציינו כי הם מעדיפים את עמדתו של כב' השופט (כתארו אז, לימים המשנה לנשיא), מ' חשין, ולפיה ככלל דיני הקניין הרוחני הם המאזנים ומסדירים עניינים אלו, ומבהירים (בעמ' 5066):
"הגנה מפני חיקוי, כאשר מדובר במידע שפורסם ברבים, מעוררת קושי ניכר. הגנה כזו מוענקת, ככלל, מכוח החקיקה בתחומי הקניין הרוחני (פטנטים, מדגמים, זכות יוצרים וכו'), המבטאת מדיניות מסוימת שבעיצובה הביא המחוקק שיקולים רבים, ובכללם את האינטרס בחירות הפעולה והיצירה, חופש העיסוק והתחרות, חופש הביטוי, האינטרס הציבורי בקיומה של נחלת הכלל ועוד. הקושי מתעורר כאשר מצפים שבית המשפט יפתח את הדין באופן שיעניק הגנה החורגת ממסגרת החקיקה ומהמדינות המשתקפת בה.".
המחברים מדגישים כי האמור לעיל חל ביתר שאת לגבי רעיונות שטרם לבשו ממש (עמ' 506):
"יתר על כן, בכלל אין מקום להענקת סעד שימנע חיקוי רעיון כללי (למשל, הרעיון למכור בשיטה של שירות עצמי בסופרמרקט, הרעיון הכללי להפיק אנרגיה מגלי הים, ליצור סרטים מצוירים, להנהיג שיטת שיווק מסוימת וכו')."
היינו, גם במקרים בהם מוכנים להכיר במסגרת דיני עשיית עושר, בנסיבות חריגות, במקרה של העתקה או חיקוי שלא חלים עליהם דיני הקניין הרוחני, הרי שוודאי שאין מקום להגן על רעיון, כפי שטוענים התובעים במקרה שלפניי.
--- סוף עמוד 64 ---
לאור האמור לעיל, עצם מתן רעיון ייחודי לבנק, ככל שניתן, אינו מהווה התעשרות של הנתבעים על חשבון התובעים. לכאורה היה מקום לסיים כאן פרק זה. עם זאת, כיון ששני הצדדים הרחיבו בשאלה האם הרעיון שנתן התובע לבנק היה רעיון ייחודי, אבהיר להלן כי, בנוסף לכל האמור לעיל, לא היה מדובר ברעיון ייחודי וגם מסיבה זו אין התובעים זכאים לסעד בעילה של עשיית עושר ולא במשפט.
8.3.1.ג האם הרעיון של מועדון לקוחות עם עולם תוכן של זהירות בדרכים הוא רעיון ייחודי
גם אם ניתן היה לקבל את טענת התובעים לפיה התובע הוא זה שנתן לבנק את הרעיון של הקמת מועדון לקוחות עם עולם תוכן של זהירות בדרכים, ולא היא, הרי יש לבחון את תוכן הרעיון, כדי לבחון האם מדובר ברעיון ייחודי כטענת התובעים, או ברעיון שאינו מקורי וחדשני כלל ועיקריו כבר בוצעו ע"י הבנק ואחרים. לצורך כך יש לבחון את מרכיבי התכנית שהציע התובע לבנק. תכניתו של התובע, מתבססת בעיקרה, על מכתבו לגב' רונית לוי מיום 11.9.02, אז שטח לפניה את עיקרי תכניתו. יש לזכור כי באותו שלב דובר היה בניסיון של התובע לצרף את הבנק למועדון של המועצה למניעת תאונות. מכל מקום, התובע טוען כי זה היה הרעיון שהביא לפני הבנק. ובכן רעיון זה מבוסס על ארבעה נדבכים מרכזיים: הראשון, הקמת מועדון לקוחות של צעירים המבוסס בין היתר גם על שיווק באמצעות הופעות ואירועים; השני, הנפקת כרטיס אשראי לחברי המועדון, באמצעותו יוכלו לממש את הטבות המועדון; השלישי, מתן הטבות בפרמיות ביטוח המבוססות על העדר עבירות תנועה לנהגים והרביעי, החתמת חברי המועדון על אמנה בה יתחייבו להתנהגות זהירה בדרכים. החברות תהיה מותנית בקיום האמנה, היינו בהימנעות מעבירת עבירות תנועה.