התביעה טוענת בכתב-האישום, כי לצורך ענייניהן הכספיים של הנאשמות 7, 8, 9 ו-10, פתחו הנאשמים מספר רב של חשבונות בנק, כמפורט בנספח ה' בכתב-האישום. במועדים הרלוונטיים פעלו הנאשמות 4-11 במשותף והופעלו על-ידי הנאשמים, לשם קידום מטרותיהם.
אשר למעשי הנאשמים, שהובילו להגשת כתב-האישום, נטען על-ידי התביעה כי בתחילת שנת 1994 או בסמוך לכך, קשרו הנאשמים קשר לקבל במרמה באמצעות נאשמים 3-11 ותאגידים אחרים שהיו בשליטתם, כספים והטבות ממרכז ההשקעות, שפעל במסגרת משרד המסחר והתעשיה (להלן: "מרכז ההשקעות"), "תוך ניצול המשאבים המוקצים על-ידי המדינה בחוק לעידוד השקעות הון, התשי"ט-1959, (להלן: "החוק" או "החוק לעידוד השקעות") למטרותיהם".
התביעה טוענת, כי הנאשמים פעלו בצוותא על-מנת לקבל במרמה, באמצעות נאשמות 4-6 ובעזרת נאשם 3, כספים ממנהל המכס והמע"מ. לשם כך הם כללו בדיווחיהם החודשיים חשבוניות כוזבות, אותן הנפיקו במסגרת הקשר ולשם קידומו, ודרשו החזרי מס תשומות בגינן. עוד נטען, כי הנאשמים כולם הציגו מצגים כוזבים למרכז ההשקעות, לפיהם הם פועלים בהתאם לחוק, בעוד שבמציאות ניצלו הנאשמים את הוראות החוק לשם הוצאת כספים במרמה ממרכז ההשקעות. מטרת הנאשמים היתה, בהציגם את מצגי השווא, להניח את דעתו של מרכז ההשקעות ובעקבות כך לקבל כתבי אישור וכספי מענקים וכן ערבות מדינה להלוואות, ובעזרת משאבים אלה לבנות מבנים, לשפצם ולהרחיבם או להשתמש בכספים לשימושם הפרטי.
על-מנת להוציא לפועל את תוכנית הקשר, הקימו הנאשמים תאגידים שונים לצרכיהם, תוך שהם מעלימים ממרכז ההשקעות את העובדה כי הם בפועל בעלי התאגידים ומנהליהם, וכי הם מפעילים אותם "כחטיבה אחת בעלת זרועות".
לטענת התביעה, על-סמך המצגים הכוזבים קיבלו הנאשמים במרמה ובנסיבות מחמירות מענקים בסכום של 7,630,437 ₪ ממרכז ההשקעות עבור נאשמת 7, חברת מון-פארק תעשיות; סכום של 525,000 ₪ עבור נאשמת 8, חברת עמק האביב; סכום של 5,260,043 ₪ עבור נאשמת 9, חברת דימונה טכסטיל; וסכום של 3,430,627 ₪ עבור נאשמת 10, חברת אלעד הצפוני. בנוסף קיבלו הנאשמים במרמה, על-סמך מצגי השווא, הלוואות בערבות מדינה בסכום של 32,809,836 ₪.
כמו כן קיבלו הנאשמים במרמה, על-סמך מצגי השווא, ממנהל המכס והמע"מ סכום כולל של 3,700,000 ₪. עוד נטען כי הנאשמים קיבלו במרמה גם את כתבי האישור ואת הסכמת מרכז ההשקעות להמשך פעילותם.