נאשם 1 בסיכומיו הנרחבים טען, בצדק, כי בעצם סיבוב הכספים אין כדי להצביע על ביצוע עבירה כלשהי, שכן אם התנועות משקפות עסקה כלכלית לגיטימית, הרי שאין בכך כל פסול. ואולם, אין ניתן לנתק את המהלכים הכרוכים בסיבוב הכספים, מקביעתי העובדתית, לפיה הוציאו החברות הקבלניות חשבוניות כוזבות לחברת מון פארק, ואלה צורפו לדוחות הביצוע, שגם בהם ניתן למצוא דיווחי כזב אשר נועדו להוצאת כספים במרמה בדמות מענקים והלוואות שהתקבלו ממרכז ההשקעות, באמצעות הבנק המלווה. מאחר שמדובר בהצגת עלויות, שאינה משקפת את המציאות בשטח, הרי שממילא יובן כי סיבובי הכספים נועדו להציג מצג שווא של השקעת הון עצמי בפרוייקט, כאשר הסכומים שהושקעו כביכול, חזרו בסופו של דבר לחשבונם של הנאשמים 1 ו-2, מבלי שבפועל הוזרמו על ידם כספים כלשהם, אשר נותרו בקופתה או בחשבונה של חברת מון פארק. הטענה בדבר התחשבנות, כביכול, בין חב' מון פארק לבין החברות הקבלניות, אינה יכולה להתקבל על הדעת, משעה שנקבע כי ההוצאות שהציגו החברות הקבלניות היו מנופחות ולא עלו בקנה אחד עם העלויות וההוצאות האמיתיות. גם העובדה, כי החברות הקבלניות מיהרו להעביר את הסכומים שנכנסו לחשבונותיהם אל הנאשמים 1 ו-2, מעידה כי אין מדובר בפעולה כלכלית לגיטימית, והיא מאששת את הטענה, כי החברות הקבלניות השתייכו, למעשה, לקבוצת גולד-וחניש. תנועת הכספים נועדה להסוות את העובדה כי אין מדובר, כלל ועיקר, בהשקעת הון עצמי, ובכך אינני קובע כי לא היה ביכולתם של הנאשמים 1 ו-2 להשקיע את ההון העצמי הנדרש, אלא שבפועל לא הושקע, לאמיתו של דבר, הון עצמי כאמור.
הטענה בדבר מרמה כלפי ספקים וקבלנים
- התביעה טוענת כי בין מעשי המרמה שביצעו הנאשמים 1 ו-2 יש לייחס להם גם מרמה כלפי ספקים וקבלני משנה, מאחר שעפ"י התכנון המקורי הם נמנעו מלשלם להם את התמורה בגין עבודתם, או ששולמה להם, בסופו של דבר, תמורה חלקית בלבד. אכן, במהלך פרשת ההוכחות בתיק זה, הסתבר לי כי נותרו חובות בסכומים לא קטנים לחלק מהספקים וקבלני המשנה אשר פעלו בפרוייקט שטראוס. בחלק מהמקרים פנו הספקים והקבלנים לערכאות, ובחלק אחר של המקרים הם החליטו שלא למצות את זכויותיהם, לאחר שהגיעו למסקנה, כי לא יהיה ממי להפרע. יחד עם זאת, הוכח בפניי כי הנאשמים עשו בחלק מהמקרים מאמץ לשלם לקבלנים ולספקים את חובותיהם, ובין היתר הציעו להם נכסים חלופיים כגון מגרשים או מקרקעין שהיו בבעלותם. כמו כן, נטען ע"י הנאשמים כי במהלך המשפט העידו רק מקצתם של הקבלנים והספקים, ורובם הגדול לא אותר או סירב להגיע ולהעיד בביהמ"ש, ודווקא אלה היו יכולים לבסס את הטענה, כי לא נותר כל חוב לתשלום, או שהחובות שנותרו הינם זניחים, ביחס לסכומים שהושקעו.
לאחר שבחנתי את טענות התביעה בהקשר זה, הגעתי למסקנה כי אין בידי לקבוע ממצא, לפיו תכננו הנאשמים מראש להונות את הקבלנים והספקים, בכך שהגיעו עימם להסכם לפיו יבצעו עבודה בפרוייקט שטראוס או יספקו חומרים, מבלי שהנאשמים התכוונו לשלם להם את התמורה בגין כך. אינני יכול להגיע למסקנה כה מרחיקת לכת לחובתם של הנאשמים, וכזכור, כבר קבעתי כי לא הוכח קיומה של "תוכנית מרמה" הכוללת גם מרמה כלפי הספקים והקבלנים. בנוסף, אינני יכול להתעלם מטענתם של הנאשמים, כי רק מקצת הקבלנים והספקים העיד בביהמ"ש ולא כולם טענו כי נותר חוב כלשהו, וחלקם הצביע על קיומו של חוב בסכומים לא גדולים. בנסיבות אלה, אינני יכול לקבוע, מעבר לכל ספק סביר, כי התביעה הוכיחה את טענתה בדבר מרמה או הונאה מכוונת כלפי קבלנים וספקים שעבדו בפרוייקט שטראוס, ואין לשלול את האפשרות כי מדובר בסכסוך אזרחי במהותו, שאין לו מאפיינים פליליים.