נאשם 1 טוען בסיכומיו, כי למעשה לא היתה העברת מניות, וההודעה שנשלחה לרשם החברות בטעות יסודה וטעות זו תוקנה בהודעה נוספת שנשלחה אליו. עוד נטען כי אין מדובר בקבלת דבר במרמה, מאחר שלאחר העברת המניות לא הוגש כל דוח ביצוע על ידי חברת מון פארק ולא התקבל דבר ממרכז ההשקעות.
איני רואה להכריע בשאלה אם ההודעה על העברת המניות שיקפה את המצב האמיתי או שמא מדובר בטעות שהנאשמים פעלו לתיקונה. גם אם אקבל את גרסת התביעה בסוגיה זו, קיים ספק אם נעברה בכך עבירה של קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 לחוק העונשין, שכן לא שוכנעתי כי המעשה הפיזי שנעשה על ידי הנאשמים לווה במחשבה הפלילית הנדרשת לפי סעיף זה. כפי שהובהר בסקירה המשפטית, עבירה זו הינה עבירה תוצאתית המתבצעת על מנת לקבל "דבר", כאשר היסוד הנפשי הדרוש לגיבושה של העבירה הינו מודעות המבצע לטיב התנהגותו, לקיומן של הנסיבות הרלוונטיות, וכן לאפשרות גרימתה של התוצאה ובנוסף נדרשת מחשבה פלילית לגבי אפשרות התרחשותה של התוצאה. אינני סבור כי ניתן לקבוע, ברמת הוודאות הנדרשת בפלילים, כי הנאשמים נמנעו מלדווח על השינוי בהרכב בעלי המניות מתוך מודעות לעובדה כי מדובר במרמה ולאפשרות כי עקב מחדל זה יקבלו "דבר". כמו כן, אין באפשרותי לקבוע כי המעשה או המחדל נעשו מתוך מחשבה פלילית לגבי אפשרות התרחשותה של התוצאה. עוד אציין, למעלה מן הצורך, כי לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין המעשה או המחדל לבין התוצאה האפשרית.
לאור האמור, הנני קובע כי לא הוכחה העבירה שעניינה קבלת דבר במרמה, ככל שהדבר נוגע לאי דיווח על שינוי הבעלות בחברת מון פארק.
התייחסות ל-ת/6 ולדוחות המהנדס מאיר מיטל ז"ל
- ההגנה משליכה את יהבה, בנוגע לטענתה כי הביצוע בפועל בפרוייקט שטראוס תואם את הדיווחים שהועברו למרכז ההשקעות, בין היתר, על המסמך ת/6 ועל דוחות המהנדס מיטל ז"ל שצורפו אליו.
בין הצדדים קיימת מחלוקת באשר לקבילותו של המסמך ת/6 כראיה לתוכנו, כאשר ההגנה טוענת כי הכשרת המסמך נתונה בידיה, משויתרה על עדותו של עורך המסמך מר דב ברנשטיין, ואילו התביעה גורסת כי המסמך הוגש אך ורק לצורך הוכחת קיומו וכי הוא אינו קביל כראיה לתוכנו.
דומני, כי נושא זה הוכרע עוד במהלך המשפט, כאשר קבעתי בהחלטה מפורשת וחד משמעית כי התביעה היא שביקשה להגיש את המסמך ת/6 כראיה לתוכנו, ואילו ההגנה התנגדה לקבלת המסמך. לפיכך, התקבל מסמך זה בכפוף לעדותו של מי שערכו, ונותרה הברירה בידי הנאשמים לוותר על עדות זו. ואכן, בשלב כלשהו של ההליך המשפטי, ויתרו הנאשמים על העדתו של מר ברנשטיין ולפיכך הוכשר המסמך כראיה לתוכנו.