בנוסף, מבקשת התביעה להרשיע את הנאשמים בשלוש עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 לחוק העונשין, בגין מרמה כלפי קבלנים וספקים, אשר ביצעו עבודות תכנון באתר תרדיון ולא קיבלו את התמורה המגיעה להם.
עוד התבקש בית המשפט להרשיע את הנאשמים 1, 2 ו-4 בביצוע שתי עבירות, לפי סעיף 117(ב)(3) לחוק מע"מ, בגין הוצאת חשבוניות כוזבות על ידי חברת GWS.
טיעוני נאשם 1
- בסיכומיו המפורטים טוען נאשם 1 כי קבוצת גולד-וחניש פעלה באתר תרדיון בתום לב מלא ובהתאם לחוק, בכך שהשקיעה הון עצמי כנדרש, כאשר הדוחות שהוגשו על ידה משקפים נאמנה את העבודות שבוצעו באתר. נאשם 1 מציין כי חברת עמק האביב לא הוקמה אך ורק לצורך הגשת הבקשה למרכז ההשקעות אלא שהחברה היתה קיימת עוד קודם לכן, לצורך ביצוע פרוייקט אחר. עוד נטען כי הנאשמים 1 ו-2 מעולם לא הסתירו את הקשר שלהם לחברת עמק האביב, וכל הגורמים הנוגעים בדבר ידעו כי הנאשמים הם בעלי השליטה בחברה זו. נטען בנוסף כי הבקשה לקבלת כתב האישור בפרוייקט תרדיון הוגשה למרכז ההשקעות ביום 10.10.94, וכתב האישור התקבל ביום 27.3.95, אך עוד קודם לכן פעלו היזמים לקידום הפרוייקט. הדברים אמורים בהנחיה שניתנה למתכננים לבצע תוכניות לגבי כל שטח המגרש שגודלו, כ – 10000 מ"ר, הגם שכתב האישור עוסק בהקמת בנין בשטח של 5000 מ"ר. ביום 23.9.94, נחתם הסכם שכירות בין חברת עמק האביב לחברת אול אימג' מדיה, כאשר חברת עמק האביב נטלה על עצמה את ההתחייבות להקים מבנה בעל מפרט המתאים לחברת היי-טק. בד בבד עם חתימת הסכם השכירות החלו, כך טוען נאשם 1, עבודות התכנון ועבודות נוספות באתר תרדיון.
אשר להון העצמי, נטען בסיכומים, כי קיומו אושר על ידי רואה חשבון אלי ליכטר שאישר גם את דוחות הביצוע. לעניין זה, טוען נאשם 1 כי במהלך החקירה נלקחו תיקי מסמכים שונים ממשרדו של רו"ח אלי ליכטר, אך אלה אינם מצויים בחומר הראיות, כך שנפגעה יכולתם של הנאשמים להצביע על מסמכים המלמדים על קיומו של ההון העצמי. ואולם, נאשם 1 מוסיף וטוען כי "גם ללא המסמכים שהיו בקלסרים שבחזקת רו"ח אלי ליכטר, מתוך החומר הקיים ניתן לראות שסכומים רבים שהופקדו בחשבון של החברה יכולים היו להרשם כהון עצמי". כך למשל, נטען כי הסכום ששולם על ידי חברת GWS לחפת, בסך 421,450 ₪, סכום שתשלומו אינו שנוי במחלוקת, יכול להיחשב כהשקעת הון עצמי. נאשם 1 דוחה את טיעוני התביעה כי אין לראות בתשלום זה כהשקעת הון עצמי, מאחר שזה לא הוצג ככזה בפני רואה החשבון ולא הוקצה כהון מניות. נאשם 1 טוען כי הדבר צריך לבוא לידי ביטוי בסוף שנת הכספים ועל רואה החשבון היה לקחת נתון זה בחשבון במסגרת המאזנים שערך. בנוסף, נאשם 1 טוען כי באתר תרדיון היו משקיעים נוספים כמו למשל, מנשה בן אפרים, שהעיד כי השקיע בפרוייקט 100,000 דולר. נאשם 1 מוסיף וטוען כי "סיבובי הכספים" לא נועדו להצגת מצג שווא בדבר קיומו של הון עצמי, אלא שהם משקפים עסקה אמיתית ונעשו משיקולים כלכליים גרידא.