מכאן עוברת התביעה לדון בבקשה למענק מס' 7 (ת/410) ולבקשה להלוואה בערבות מדינה מס' 12 (ת/409), אשר הוגשו למרכז ההשקעות ביום 13.8.95 ובהן דווח במרמה על השקעות במפעל דימונה טכטסיל, שבוצעו על ידי חב' GWS בסך 2,750,000 ₪ לפי הפירוט הבא: 700,000 ₪ במערכות עזר, 550,000 ₪ בציוד חדש ו-855,000 ₪ הוצאות התקנה. בטופס פירוט ההשקעות הנלווה לדוח הביצוע פורטו העבודות אשר בוצעו ותמורתן שולמה, כלהלן: "מערכות עזר. המבצע: ג'י.דבליו.אס בע"מ, בסך 700,000 ₪ במזומן. ציוד חדש מתוצרת הארץ. המבצע: ג'י.דבליו.אס בע"מ, בסך 550,000 ₪ במזומן. הוצאות התקנה כולל אינסטלציות ציוד. המבצע: ג'י.דבליו.אס בע"מ, בסך 850,000 ₪ במזומן".
לדוח הביצוע צורפה חשבונית מס' 1044 של חב' GWS (ת/310) שעליה נכתב: "חשבון חלקי 4 על חשבון הסכם מיום 1.4.95".
בבקשה להלוואה בערבות מדינה מס' 12 נכלל אותו פירוט, בצירוף עבודה נוספת שלא הופיעה בבקשה למענק: "שיפורים ותוספות במושכר. המבצע: ג'י.דבליו.אס. בע"מ, בסך 650,000 ₪". לבקשה להלוואה צורפה חשבונית של חב' GWS (ת/310) על סך 3,217,500 ₪ (כולל מע"מ), וכן כתב כמויות המפרט את החשבונית, הוא המסמך ת/272.
בסיכומיה מציינת התביעה כי השאלה אם ת/272 צורף לדוח הביצוע שהוגש לבנק, היתה שנויה במחלוקת במשפט. לגישתה של התביעה, ת/272 הינו כתב כמויות שצורף לצורך פירוט, לאחר דרישת המהנדס, לבקשה לקבלת הלוואה בערבות מדינה מס' 12, והוגש לבנק המבצע. על סמך מצגי השווא הכלולים בת/272 ובדוח הביצוע, אושר הדוח והתקבלו ההטבות בגינו. התביעה מציינת כי מאירה צדוק, אשר עבדה כפקידה במשרדם של הנאשמים 1 ו-2 בחיפה אישרה בעדותה כי היא שהדפיסה את המסמך ת/272 בהתאם להוראותיו של נאשם 1. התביעה מוסיפה וטוענת כי המסמך ת/272 הינו כוזב ומנופח ובו נכללו עבודות שביצעו עובדי המפעל במסגרת העסקתם הרגילה, וכן דווחו בו מחירים וכמויות כוזבות בגין עבודות שבוצעו על ידי קבלני משנה וספקים שונים. כמו כן, הופיעו בו חיובים על עבודות שמעולם לא בוצעו ו/או לא שולמו.
לעניין זה, מסתמכת התביעה על עדותו של יוסף פודים, מנהל התחזוקה של חב' דימונה טכסטיל, אשר הצביע בעדותו על עבודות שונות המפורטות בת/272, אשר בוצעו על ידי עובדי המפעל עצמם. כמו כן, העיד יוסף פודים כי חלק מהעבודות המפורטות במסמך כוללים מחירים כוזבים וכמויות מנופחות. כמו כן, מצביעה התביעה על עדותו של ארמונד בן מוחא, קבלן עבודות שעסק בהחלקת בטונים במפעל דימונה טכסטיל, אשר העיד כי חלק מהמחירים המופיעים בכתב הכמויות ת/272, הינם מוגזמים ומנופחים. לדברי התביעה, התייחס בן מוחא לניפוח עד פי חמישה של מחיר אספקת והקמת ברזל מגולוון וניסור רצפת בטון. עד נוסף, שאליו מתייחסת התביעה, הינו גיל הדרי, קבלן בניין שעסק בעבודות בנייה במספר אתרים של הנאשמים 1 ו-2 והוא העיד לגבי ת/272, כי המחירים והכמויות שפורטו בו מנופחים ומוגזמים וכוללים עבודות שכלל לא בוצעו. לדבריו, הוא שמע את נאשם 1 מתייחס לשאלת התמחור באומרו: "כן, זה היה, עודד גולד אמר שלא משנה כמה התמחור יהיה, בין כה וכה בהגשה זה יהיה יותר" (עמ' 2808, ש' 16-17). עוד מפנה התביעה לעדותו של יוסף גוהרי, בעליה של חברת דורון נגב אש בע"מ, העוסקת באספקת והתקנת ציוד לכיבוי אש, שביצע עבודה במפעל דימונה טכסטיל בעלות של 75,000 ₪, בעוד שדווח בת/272 כי הותקנה מערכת ספרינקלרים בסך 190,000 ₪ במקום אחד ומערכת נוספת בסך 82,000 ₪ במקום אחר. כמו כן, נטען כי המחאות שניתנו לגוהרי (ת/471) לא כובדו.