התביעה מפנה גם לעדותו של משה שטרצר, אשר מסר כי כתב הכמויות ת/272 הוא מסמך שמוכר לו מזמן אמת וכולל פירוט של כל העבודות שדווחו בדוח ביצוע מס' 12, באומרו:
"הוא כולל גם פירוט של העבודות שבוצעו, אותן השקעות שדווחו בבקשה להלוואה מס' 12 בסך 2,750,000 ₪ שעליהם הומצאה חשבונית של עבודות של GWS" (עמ' 2502, ש' 9-11).
כאמור, התביעה מסתמכת גם על עדותה של מאירה צדוק אשר שימשה כפקידה במשרדם של הנאשמים 1 ו-2 בחיפה, והיא אישרה כי הדפיסה את המסמך ת/272 בהתאם להוראות שקיבלה מנאשם מס' 1 ולשאלה: "לשם מה מיועדת החוברת הזו?" השיבה: "אני חושבת שלהגיש למרכז ההשקעות או משהו כזה", וזאת לצורך קבלת הלוואה (עמ' 1867, ש' 7-11).
התביעה טוענת כי העובדה המשמעותית ביותר ממנה מתבקשת המסקנה כי ת/272 אכן שימש כאסמכתא ופירוט לאמור בדוח הביצוע מס' 12 ובבקשה למענק מס' 7 הינה כי: "העבודות והסכומים המפורטים בדוח הביצוע מס' 12 זהים לאלו המפורטים בת/272".
הפרק האחד והיחיד שאינו מופיע בכתב הכמויות ומופיע במכתב הנלווה הוא: "ציוד מקומי - מערכת מיזוג אוויר". לגישת התביעה, העדרו של פרק זה מחזק את עמדתה כי כתב הכמויות, ת/272, הוא זה שהוגש לבנק המבצע, מאחר שהמהנדס רפי שקל הוציא ביום 12.11.95, כעשרה ימים לאחר מועד הגשת ת/272, מסמך שכותרתו: "דוח מס' 15 - הפשרה" (מצוי בתוך ת/409), ובו כתב בהערות בתחתית הדוח כלהלן: "סכום ההשקעות בהתקנות ואינסטלציות שעוכב בבקשה במס' 12, יופשר רק לאחר קבלת פירוט מלא לכל העבודות שנעשו במפעל בדומה לפירוט שהתקבל לבקשה מס' 12". התביעה גורסת כי הערה זו של רפי שקל מחזקת את טענת התביעה כי ת/272 הוא זה שהיה מונח בפניו בעת האישור.
התביעה מוסיפה וטוענת כי ישנם נתונים נוספים המלמדים "בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים" כי ת/272 הוא מסמך שנוצר במשרדי הנאשמים 1 ו-2 ובהוראותיהם והוגש לבנק הפועלים כפירוט לדוח הביצוע מס' 12, ביום 1.1.95:
- מסמך זהה ל-ת/272 נתפס במהלך חיפוש במשרדיו של נאשם 1 בשד' יהודית בתל אביב, הוגש לביהמ"ש וסומן ת/623.
- מסמך זהה לת/272 הוגש על ידי ב"כ הנאשמים 1 ו-2 בבקשה על דרך המרצה שהוגשה על ידם לבית משפט השלום ברחובות (ת/431).
- מנחם מאיר, שמאי שכתב חוות דעת בנוגע להערכת העבודות שבוצעו בדימונה טכסטיל, העיד כי את ת/272 קיבל בזמן עריכת חוות הדעת, וזאת כנראה ממרכז ההשקעות, ועל גבי המסמך הוא ערך רישומים בכתב יד שהוגשו וסומנו ת/566. מכאן ניתן להסיק כי ת/272 היה בידי מרכז ההשקעות בזמן אמת.
התביעה גורסת כי טענת ההגנה, לפיה ת/272 הינו תוצאה של זיוף על ידי גורמי החקירה, הינה עלילה בלתי סבירה ואפילו לא הוצגה לתגובתו של רו"ח יהודה בר לב, עליו העליל נאשם 1 את הזיוף. על יסוד כל האמור, חוזרת התביעה וטוענת כי "מתחייבת המסקנה כי ת/272 הוא כתב הכמויות הכוזב שצורף כפירוט, לאחר דרישת המהנדס לדוח הביצוע מס' 12".