מכאן, ניתן להסיק כי המסמך עבר מניפולציות שונות, לכל הפחות מיום 15.7.97, עוד קודם לתפיסת המסמכים מידי בנק הפועלים, ולפיכך: "עולה מפורשות כי לא ניתן לקבל את מסמך ת/272 כמסמך קביל לעניין כלשהו". נאשם 1 מפנה לעובדה כי כותרת המסמך הינה "אומדן/חוזה" ולפיכך הקונספט לפיו מדובר ב"כתב כמויות", הוא פרי יצירת החוקרים ולא הנחקרים. לאור האמור, טוען נאשם 1 כי אין להעלות על הדעת כי המסמך ת/272 היה זה "אשר שימש את הבנק ו/או את המהנדס מר שקל, לשם אישור המענק וההלוואה הנדרשים, וכי אכן היה המסמך בקלסרים שנתפסו בבנק".
עם זאת, ברור כי המהנדס רפי שקל התבסס על מסמך כלשהו, טרם שאישר את הבקשות וכנראה מדובר בחשבון חלקי שהגישה החברה GWS לפי ההסכם, "כאשר היה בו פירוט מסודר".
אשר לעדותו של מר שטרצר מבנק הפועלים בנוגע לת/272, נטען כי עדותו מבוססת על ההנחה לפיה ת/272 היה בתוך הקלסר של הבנק ת/409. הוא עצמו לא הכיר את המסמך קודם לכן ולא ידע את תוכנו, ולפיכך אינו יודע אם המסמך הגיע לבנק מהעד רפי שקל, אשר קיבל אותו ישירות, או שמא מדובר במסמך שהבנק מסר לעד שקל. רפי שקל עצמו, אשר שימש כעד תביעה, לא אישר כי הסתמך על ת/272 באשרו את הבקשות שהוגשו למרכז ההשקעות. גם לאחר החקירה החוזרת עמד רפי שקל על שלו, וטען כי לא אישר את דוחות הביצוע על סמך ת/272.
אם תתקבל הטענה כי ת/272 לא שימש כבסיס לדוחות הביצוע, הרי שאין להתייחס לעדויות אשר הובאו על ידי התביעה, על מנת להפריך את האמור בו.
עוד טוען נאשם 1 כי גרסת ההגנה בנוגע לת/272 לא השתנתה לאורך המשפט כולו, ומתחילת ההליך המשפטי נטען כי ת/272 לא צורף לדוח ביצוע מס' 12, או לכל דוח ביצוע אחר.
לסיכום חלק זה, טוען נאשם 1 כי המסקנה המתבקשת הינה כי לא הובאו כל ראיות לפיהן אושרו סכומים בגין עבודות שלא בוצעו בפועל על ידי חב' GWS, וגם אם בוצעו עבודות מסוימות על ידי עובדי המפעל, לא הוכחה עלותן של עבודות אלה, שנכללה בחשבוניות חב' GWS. עוד הוכח, כי ת/272 אינו הבסיס לאישור החשבונות על ידי המהנדס רפי שקל, אלא שמדובר במסמך אחר שהוא בגדר כתב כמויות, אשר נבדק ואושר בזמן אמת על ידי המהנדס.
אשר על כן, לא הוכח כל "ניפוח" של עלויות ביצוע העבודות במפעל.
לעניין התשלומים לספקים, נטען כי הספקים קיבלו סכומי כסף שאינם משוייכים לפרוייקט זה או אחר, ומכל מקום, לא היתה כל כוונת מרמה מצידם של הנאשמים גם אם נותרו חובות מסוימים לקבלנים ולספקים.