מכאן עובר נאשם 1 לדון בדרך פעולתו של יהושע גוטליב, אשר העיד כי כל פעולה שביצע היתה מגובה במסמך והוא לא עשה דבר מבלי שקיבל הוראה בכתב. במצב דברים זה, היה על התביעה להציג את המסמכים בהם פורטו ההוראות שקיבל מר גוטליב, ומהם ניתן ללמוד מי נתן את ההוראה לבצע העברה כספית, כזו או אחרת. טענה מרכזית שהיתה בפי נאשם 1 הינה כי התקיים קשר הדוק בין מר גוטליב לבין הסוכן של חב' דורנייר, מר הנינג ז"ל. אמנם, גוטליב העיד כי אינו מכיר את השם דורנייר, אך אישר כי ביצע עסקאות של רכישת ציוד למפעל טכסטיל כלשהו, ועמד בקשר עם מר הנינג.
לאור קיומה של מערכת יחסים "די צמודה" בין מר גוטליב לבין מר הנינג הרי ש"קיימת אפשרות סבירה שפעולות שביצעה חב' דורנייר, אשר לטענתה בוצעו על פי הוראות שקיבלה ממר הנינג, בוצעו באמצעות מר גוטליב בכלל עבור מר הנינג, ולא עבור הנאשמים".
בנוסף, טוען נאשם 1 כי מר גוטליב עצמו אישר את העובדה כי העביר לחשבונות הנאשמים כספים ממשקיעים בחו"ל, כמו למשל כספים שמקורם באביו של מר שלמה וחניש עצמו. אין ספק כי מחשבונות גוטליב הועברו כספים רבים לזכות הנאשמים או לזכות חברות שבשליטתם "אך אין כל ראיה לכך שמקור כספים אלה בכספים שהגיעו לחשבונות גוטליב מחב' דורנייר".
טענה נוספת שהיתה בפי הנאשם 1, הינה כי ניפוח מחירי העסקה השלישית נעשה על ידי אנשי חברת דורנייר מטעמים פנימיים שלהם. כעולה מהראיות, הרי שבמועד בו הגיעה אל אנשי דורנייר השמועה אודות הליכי הפירוק הננקטים נגד חברת דימונה טכסטיל, אחזה חב' דורנייר במכתב אשראי שבו הופיע תנאי לפיו ניתן להפרע ממנו עד לגובה של 16.6% משווי הציוד שיישלח. מאחר שחב' דורנייר טרם סיפקה ציוד כלשהו, מיהרו אנשי החברה ושלחו לחברה בישראל מכונות בליווי דוקומנטים המלמדים על שווי הסחורה, בעלות שאיפשרה להם לקבל את מלוא סכום מכתב האשראי. הדברים אושרו בעדותו של העד וולדאוף, שאמר מפורשות כי על מנת לקבל את הסכום המופיע במכתב האשראי לא היתה ברירה אחרת אלא להוציא חשבונית על סך 4,800,000 מ"ג, שאינה משקפת את העלות האמיתית של המכונות. הנאשם טוען, כי לעובדה זו יש משמעות רבה, בעיקר כשהיא מצטרפת למכלול הראיות הנוספות, מהן ניתן ללמוד על השקרים שנשמעו מפי אנשי חב' דורנייר.
אשר לתנועת הכספים, בה רואה התביעה הוכחה לקבלת סכומי המקדמות מחברת דורנייר, טוען נאשם 1 כי קיימת אי התאמה באשר לעסקה הראשונה שכן התביעה טוענת להחזרת 950,000$ בעוד שבפירוט הכספים נטען, כי הועבר לחשבונות הנאשמים סך של 498,000$ בלבד. קיימת גם אי התאמה בנוגע לעסקה השנייה, שכן אין כל ראיה על העברת כספים מחשבונות גוטליב אל חשבונות הנאשמים בנוגע לעסקה זו. טענה דומה נשמעה גם לגבי העסקה השלישית, שכן קיים פער בין הסכום של 1,191,051$ שלכאורה הועבר לבין הסכום של 987,005$ שהגיע בפועל. אין הסבר לקיומו של פער של כ – 200,000$ אשר "נעלמו" ומעולם לא "חזרו".