במסגרת שיתוף הפעולה בין חברת דורנייר לבין הנאשמים, נוהלה בחברת דורנייר מערכת כפולה של חשבוניות ואישורי הזמנה, והדבר אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים. ממסמכים מקוריים אשר התקבלו בחיפוש שנערך במשרדי דורנייר בגרמניה, ואשר אוגדו בקלסרים ת/613א' ו-ת/613ב', עולה כי קיים חשבון פרופורמה מיום 7.11.94 על סך 3,089,875 מ"ג (מסמך מס' 765 בקלסר ת/613א'), ואישור הזמנה מיום 15.11.94 על סך 2,979,875 מ"ג, לאחר קבלת הנחה מהחברה בגין רכישת המכונות (מסמך מס' 411 בקלסר ת/613ב').
במקביל, נמצא בקלסר ת/613ב' אישור הזמנה מס' I / 429 210, מיום 15.11.94, על סך 2,000,000 מ"ג (מסמך מס' 5 ב-ת/613ב').
כמו כן מצויה בחומר חשבונית מס' I / 261 550, מיום 25.4.95, על סך 2,000,000 מ"ג.
נקל לראות, כי המסמכים שבהם מופיעים הסכומים הגבוהים יותר, שהינם, לטענת התביעה, מנופחים וכוזבים, מסומנים באות K, ואילו המסמכים שבהם מופיעים הסכומים האמיתיים, על פי גרסת התביעה, מסומנים באות I.
על העובדה כי מדובר בחשבוניות כפולות ובאישורי הזמנה כפולים העידו מר הרל פרנטל, מנהל המכירות של חברת דורנייר, וקארל היינץ וולדאוף, מנהל הכספים של החברה, וכאמור, הדבר לא היה שנוי במחלוקת.
יצויין, כי אין גם מחלוקת כי למרכז ההשקעות הוגשו המסמכים שבהם ננקבו הסכומים הגבוהים, כאשר לטענת התביעה, היה ידוע לנאשמים כי מדובר במסמכים כוזבים, שכן העלות האמיתית של המכונות, שהוזמנו והתקבלו, היתה נמוכה בהרבה.
השאלה העומדת להכרעה במסגרת אישום זה, הינה איזה שימוש נעשה במסמכים הכפולים, והאם הועברו הסכומים העודפים לרשותם של הנאשמים 1 ו-2, כטענת התביעה.
התביעה גורסת כי התשלום לחברת דורנייר נעשה בשני חלקים, כאשר בשלב ראשון הועברו מקדמות בסך 950,000 $, מחשבון הבנק של חברת דימונה טכסטיל בבנק הפועלים, לחשבון הבנק של חברת דורנייר בדויטשה בנק.
על פי הראיות שהוצגו לבית המשפט, מסרו הנאשמים 1 ו-2 לבנק הפועלים את חשבון הפרופורמה מיום 7.11.94, על סך 3,089,875 מ"ג, כאסמכתא להעברת התשלום לחברת דורנייר. בנוסף, הועבר לחברת דורנייר סכום של 2,000,000 מ"ג במסגרת מכתב אשראי שנפתח לבקשת חברת דימונה טכסטיל.
טענתה המרכזית של התביעה, הינה כי סכום המקדמה בשלמותו הועבר, באמצעות חשבונות בנק בחו"ל, בסופו של דבר, לרשותם של הנאשמים 1 ו-2, בהתאם למוסכם בין הנאשמים לבין נציגי חברת דורנייר.
על העובדה כי הסכומים הנ"ל הועברו בחזרה לחשבונותיהם של הנאשמים 1 ו-2, העיד מר הרל פרנטל, באומרו (עמ' 5974, ש' 20): "את סכום ההפרש היה צריך להעביר לאחד מהחשבונות שלו, של מר גולד, זה היה התנאי שלו. זה תנאי בל יעבור". מנהל הכספים, קארל היינץ וולדאוף, העיד אף הוא, באמצעות מערכת טלוויזיה במעגל סגור, כי סכומי המקדמה הועברו לחשבון בשוויץ, ובאשר לרישומים בחברת דורנייר, ציין (עמ' 6042, ש' 10): "בתחילה זה נרשם בספר הכנסות כסף, ואחר כך כסף סכומים נכנסים, ואחר כך סכומים יוצאים, כפי שנהוג בהנהלת חשבונות".