למרות שעל-פי ההוראות היה על הנאשמים לנהל ספרי הנהלת חשבונות בשיטת החשבונאות הכפולה, הרי שמאז חודש פברואר 1996 לא ניהלו הנאשמים ספרי חשבונות ולא ערכו כל רישום של עסקאות בגינן הוציאו הנאשמים חשבוניות מס לרוב. בכתב‑האישום נטען כי הנאשמים עשו את המיוחס להם בכוונה להתחמק מתשלום מס.
עוד נטען כי נאשמות 5 ו-6, באמצעות הנאשמים 1-3, היו זכאיות לנכות ממס העסקאות, שהיו חייבות בו, מס תשומות כמפורט בחוק ובתקנות. מאחר שהנאשמים לא ניהלו ספרי חשבונות, ערכו חוקרי המע"מ פעולות בדיקה, בקורת ושחזור מסמכים, דבר שהעלה כי בתקופה שבין פברואר לבין אוקטובר 1996, קיזזו הנאשמים מס תשומות מבלי שהיו זכאים לנכותו ומבלי שהיה בידיהם תיעוד כדין, כמפורט בנספח ט"ו לכתב-האישום. התביעה מוסיפה וטוענת כי בעשותם כן, הגישו הנאשמים למע"מ דוחות הכוללים ידיעות לא נכונות, וזאת בלא הסבר סביר ובכוונה להתחמק מתשלום מס, בסך 1,971,595 ₪.
הוראות החיקוק המיוחסות לנאשמים הן כדלקמן:
- אי ניהול פנקסי חשבונות או רשומות אחרות שהיה עליהם לנהל ובכוונה להתחמק מתשלום מס, לפי סעיף 117(א)(7) לחוק מע"מ יחד עם סעיף 117(ב) רישא לחוק מע"מ.
לגבי נאשמים 1 – 3 ביחד עם סעיף 119 לחוק מע"מ.
- ניכוי ביודעין של מס תשומות מבלי שיש לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק מע"מ,
לפי סעיף 117(ב)(4) לחוק מע"מ.
לגבי נאשמים 1 – 3 ביחד עם סעיף 119 לחוק מע"מ.
- מסירת דוחות הכוללים ידיעות לא נכונות ובכוונה להתחמק מתשלום מס, לפי סעיף
117(א)(3) וסעיף 117(ב) רישא לחוק מע"מ.
לגבי נאשמים 1 – 3 ביחד עם סעיף 119 לחוק מע"מ.
ד. עשיית מעשה אחר בכוונה להתחמק מתשלום מס, לפי סעיף 117(ב) לחוק מע"מ.
לגבי נאשמים 1 – 3 ביחד עם סעיף 119 לחוק מע"מ.
אישום שישי (מיוחס לנאשם 1 בלבד)
- אישום זה, שהוסף במהלך המשפט, עניינו בסדרה של מסמכים אשר הוגשו מטעם ההגנה ואשר סומנו ס/284 עד ס/293. המסמכים, עשרה במספר, הוצגו במהלך עדותו של עד התביעה ישראל קנטור, והם נחזים להיות העתקים צילומיים של מסמכים בחתימתו של העד, הערוכים על גבי נייר מכתבים של חברת מון פארק תעשיות (1994) בע"מ, אשר נשלחו במועדים שונים בשלהי שנת 1994 ותחילת 1995.
התביעה טוענת, כי מכתבים אלה אינם העתקים צילומיים של מכתבים אותנטיים שהוצאו בזמן אמת, כפי שהם נחזים להיות, אלא מכתבים בדויים ומזוייפים "אשר הופקו שנים לאחר מועד ההפקה הכוזב המצויין על גבם, לצורך שימוש בהם, במרמה, במשפט". התביעה טוענת, כי נאשם 1 זייף ובדה את המכתבים ועשה בהם שימוש כראיה במשפט, וזאת בנסיבות מחמירות ובכוונה להטעות את בית-המשפט. כמו כן נטען, כי הנאשם הדיח את העד ישראל קנטור להעיד שקר בפני בית-המשפט, בכך שאישר כי הוא זה שניסח את המכתבים, חתם עליהם ושלח אותם לנמענים במועדים המצויינים על גבי המכתבים עצמם, וכן להעיד שקר אודות תוכן המכתבים והנסיבות הקשורות בשליחתם. התביעה מוסיפה וטוענת כי נאשם 1 ידע כי תוכן המכתבים נוגע לדבר מהותי לגבי שאלה הנדונה במשפט, כאשר הנסיבות המחמירות נעוצות בתחכום הזיוף ובשימוש במכתבים המזוייפים לשם הטעיית בית-המשפט בהליך פלילי.