אשר לטענה כי הבעלות בחברת מון פארק הועברה, בלא לדווח למרכז ההשקעות, טוען נאשם 1 כי אין מדובר כלל בהעברת מניות לחברת סטראטן, אלא במשכון המניות בלבד. ההודעה שנמסרה לרשם החברות, בטעות יסודה, וכאשר זו נתגלתה, הוצא על ידו מכתב תיקון. לפיכך, אין בסיס לטענה כי הבעלות בחברת מון פארק תעשיות הועברה, בלא דיווח או אישור מרכז ההשקעות.
בהתייחס לטענת התביעה כי נוצרו חובות כלפי קבלני משנה שעבדו בפרוייקט שטראוס, טוען נאשם 1, כי היקף העבודה בפרוייקט זה עמד על סכום של כ-25,000,000 ₪, בעוד שכלפי מרכז ההשקעות דווח על השקעה בסדר גודל של כ-20,000,000 ₪ בלבד.
לפיכך, גם אם בוצעה עבודה בהיקף של 5,000,000 ₪ נוספים שטרם שולם בגינה, הרי שלא נדרש כל תשלום ממרכז ההשקעות ואין מדובר כלל במרמה. לעצם הטענה כי נעשתה הונאה כלפי הקבלנים עצמם, נטען כי מרבית הסכומים שהגיעו להם שולמו, ובמקרים אחרים מדובר בויכוח לגיטימי על היקף החוב ועל טיב העבודה שבוצעה.
לסיכום, טוען נאשם 1, כי חברת מון פארק השקיעה את מלוא הכספים הנקובים בדוחות הביצוע, ואף מעבר לכך. הדברים עולים מתחשיב מסודר ומגובה בראיות, ולפיכך אין ולא היתה כל מרמה מצידם של הנאשמים. לקבלנים ולספקים שולמו מיליוני שקלים, ואם נותר חוב, הרי שמדובר בסכום מזערי ביחס להיקפי העבודה, והוא נבע בשל התמוטטות קבוצת גולד-וחניש, שבאה בעקבות פרסומים שליליים בעיתונות המקומית.
נאשם 1 מצביע גם על חוסר היגיון בניפוח העלויות, כיוון שעל פי ההסכם בין חברת מון פארק לבין חברת שטראוס, הרי שהאחרונה אמורה ליהנות מהמענקים, שכן כל מענק שהתקבל ממרכז ההשקעות ינוכה מסך ההשקעה לפיה יחושב שכר הדירה בו תחויב חברת שטראוס.
הטענה בדבר אי דיווח על תאגידים קשורים אין על מה שתסמוך, בין משום שחברת GWS לא היתה תאגיד קשור במועד הגשת הבקשה למרכז ההשקעות, ובין בשל העובדה, כי היזמים דיווחו לאורך כל הדרך כי הם מנהלי החברות הקבלניות ב.ז.ה ו-GWS.
בפרוייקט הושקע ההון העצמי הנדרש, ואף למעלה מכך, הן בשל קיומו הפיזי של הכסף, הן בשל קיומם של נכסים, והן בשל היכולת לקבל הלוואות מבנקים.
סיכומי נאשם 1 בנוגע לטענות הכלליות
- בחלק הכללי של סיכומיו, התייחס נאשם 1 למספר סוגיות שהעלתה התביעה, שהן משותפות למרבית האישומים, ומן הראוי להציגן כבר עתה.
הנושא הראשון נוגע לעובדה כי הנאשמים כפרו כפירה כללית בכתב האישום, מבלי להציג תגובה מפורטת לנטען בו. נאשם 1 מסכים, כי ככלל, נפקותה של כפירה כללית הינה חיזוק לראיות התביעה. ואולם, לגישתו, ניתן לחזק את ראיות התביעה, ובלבד שישנן ראיות המלמדות על אשמתו של הנאשם, מה שאינו קיים במקרה זה.