על פני עמודים רבים נטען בסיכומיו של ב"כ נאשם 2, עו"ד מיכה פטמן, כי מרשו לא היה בסוד העניינים וגם אם בוצעו מעשי מרמה והונאה על ידי נאשם 1, הרי שנאשם 2 לא היה שותף להם ולא היה בן-שיחו של נאשם 1 בהקשר זה.
לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ועיינתי בחומר הראייתי, הגעתי למסקנה ברורה כי אין ניתן לעשות הפרדה מלאכותית בין נאשמים 1 ו-2, והמעשים הנטענים בכתב האישום, גם אם נעשו על ידי אחד מהם, יש לייחסם לשני הנאשמים גם יחד.
אכן, נאשם 1 היה הגורם הדומיננטי והפעיל מבין השניים, אך במערכת היחסים בין נאשמים 1 ו-2 היתה מעין חלוקת תפקידים, כאשר הגורם שעמד בחזית והיה בקשר עם מרכז ההשקעות ועם הבנק המלווה היה נאשם 1, בעוד שנאשם 2 עסק בתחום הפיננסי וטיפל בהיבטים הטכניים של הפרוייקטים השונים. כפי שנקבע בפס"ד מרדכי בעמ' 250:
"לעניין הביצוע בצוותא, תיתכן חלוקת עבודה בין העבריינים, באופן שהם יפעלו במקומות שונים ובזמנים שונים, ובלי שכל אחד מהם מיצה את העבירה, ובלבד שחלקו הוא מהותי להגשמת התוכנית המשותפת. אחדות המקום והזמן אינה חיונית, ובלבד שחלקו של כל אחד מהם הוא חלק פנימי של המשימה העבריינית."
לפיכך, גם אם לא קיבלתי את טענת התביעה כי כל מעשי המרמה "בוצעו על פי קשר ושיטות מרמה סדורות מבית מדרשם של הנאשמים 1 ו-2, אשר בהם נעשה שימוש בכל הפרשות נשוא כתב האישום", עדיין יש לראות את נאשם 2 כשותפו המלא של נאשם 1 לכל המעשים המתוארים בכתב האישום, בין אם מדובר במעשים שהם בגדר עבירה ובין אם לאו. נאשם 2 הגדיר אומנם את נאשם 1 כ"שר החוץ" של הקבוצה, אך מדובר, לטעמי, בהתייחסות לתפקידו העיקרי של נאשם 1, ואין ללמוד מכך כי לנאשם 2 לא נועדו תפקידים אחרים שאינם פחותים בחשיבותם. גם ההגדרה שבאה מפיו של נאשם 2 לפיה נאשם 1 היה "המנהל העליון", אינה מפחיתה כהוא זה ממעמדו מתפקידו של נאשם 2.
נסיונותיו של נאשם 2, במהלך עדותו בבית המשפט, לטעון כי חתם על מסמכים שונים, לרבות על דוחות ביצוע שהוגשו למרכז ההשקעות, מבלי שבדק את תוכנם, ומבלי שהיה מודע לאמור בהם, לא צלחו.
לא התרשמתי כי נאשם 2 הינו דמות כה חיוורת או כה חסרת משקל בקבוצה, עד כי ניתן להחתימו על גבי מסמכים או לבצע מהלכים שונים כלפי מרכז ההשקעות וכלפי גורמים אחרים, מבלי שהיה בסוד העניין, ומבלי שהדברים קיבלו את אישורו או לפחות את הסכמתו בשתיקה.
אינני סבור כי נאשם 1 יכול היה לבצע את כל הפעילויות המיוחסות לו, הן באישום הראשון והן ביתר האישומים, מבלי להביא את הדברים לידיעתו של שותפו לקבוצה ומבלי שהדבר זכה לאישורו.