התביעה מצביעה על דברים שנשמעו מפיו של נאשם 2 עצמו, לפיהם הכיר את מרבית המסמכים שעליהם חתם, בזמן אמת, ולגבי תחומי אחריותו העיד:
"אני אחראי על צוות העובדים, אני אחראי על תזרים המזומנים, אני אחראי על הבנקים, מתי מגיעים כספים, מתי צריך להעביר, צריך להוציא שיקים או צריך לקבל, יותר בתחום הכלכלי ובניהול יום, יום של משרד, עובדיו הספציפיים של המשרד או העובדים של ישראל קנטור למיניהם, שצריכים לקבל משכורות או קבלנים שצריכים לקבל שיק, דברים שהתנהלו בשגרה ללא שום בעיות היו עוברים דרכי בניהול השוטף." (עמ' 9079, ש' 14-19).
ובנוגע לצד הפיננסי העיד נאשם 2:
"... היינו רואים מאיפה צריך להביא את הכסף, האם זה אנחנו, האם זה הבנק במקרה של שטראוס, הם זה משקיעים חיצוניים. אם זה משקיעים חיצוניים, צריך להתחיל להסביר להם למה כדאי להשקיע כסף, כמה הם צריכים להשקיע, כמה הם יקבלו בתמורה, למה הפרוייקט טוב, כל מה שאני עברתי, הם צריכים לקבל ולהשתכנע. לאחר שגמרנו לראות שיש לנו מקורות מימון והכל, זה עובר לשלם הניירת שעודד מומחה לו, שזה הולך לרו"ח, הולך לכתב כמויות, הולך לישראל קנטור." (עמ' 9080, ש' 23-29).
כאמור, אין חולק כי נאשם 2 חתם אישית על חלק מדוחות הביצוע, שלגביהם נטען על ידי התביעה כי הינם כוזבים, והנני מתקשה לקבל את הטיעון כי חתימתו של נאשם זה היתה טכנית גרידא.
כפי שהוצג בסקירה המשפטית, הרי שמבצע בצוותא משמש כגוף אחד לביצוע המשימה העבריינית והוא בגדר "עבריין ראשי" שאחריותו לביצוע, הינה ישירה. הוא נמנה על המעגל הפנימי של המבצעים ואין לראותו כמסייע גרידא, שמעורבותו מצטמצמת לתרומה "חיצונית" לביצוע.
דומני, כי כך יש לראות את מעורבותו של נאשם 2 בביצוע הפעילות המתוארת באישום הראשון ואף ביתר האישומים, ואין ניתן להגדירו אלא כ"מבצע בצוותא" ביחד עם נאשם 1. יצויין, כי בסיכומיו של נאשם 2 יש משום שינוי חזית לעומת העמדה שהציג במהלך המשפט, בין בעדותו שלו ובין בחקירת פרקליטו את נאשם 1. לא ניתן היה להבין, במהלך המשפט, כי נאשם 2 טוען שאין לראותו כשותפו של נאשם 1, לכל דבר ועניין, והגנתו הושתתה על דחיית טענות המרמה וההונאה שיוחסו לו ולנאשם 1. נסיון להעביר את המשא הכבד אל כתפיו של נאשם 1, בשלב שלאחר הצגת הראיות, כשל, וכפי שהובהר לעיל, אין לו גם אחיזה בחומר הראיות שהוצג בתיק זה.
נאשם 3, חיים סדרס
מכאן אעבור לדון בשאלת מעמדו ותפקידו של נאשם 3, חיים סדרס.