במחלוקת שבין התביעה לבין הנאשמים, באשר להגדרת המונח "חברה קשורה", הנני מעדיף את גישתה של התביעה, ורואה אני לדחות את הפרשנות הפורמלית שהוצגה על ידי נאשם 1. סבורני, כי ההגיון העומד מאחורי חובת הדיווח על קיומה של "חברה קשורה" הינו ברור ושקוף כבדולח. וכפי שציין כב' השופט ד"ר מודריק בת"פ (ת"א) 331/02 מדינת ישראל נ' חכמי ואח', פ"מ, כרך תשנ"ז, חלק שלישי, בעמ' 42:
"ברור, כשמש מאירה בצהרי יום, כי יזם אינו רשאי לזכות את עצמו בכל תוספת שהיא ואף לא לייחס אותה לעצמו, כמסווה לדיווח עמום לגורמים המאשרים. כדי להשיג את ההכרה ברווח יזם בנייה עצמית, חייב היזם לפרוש דברים כהווייתם בפני הגורמים המאשרים, להבהיר כי הוא מקים את המפעל ב'בנייה עצמית' או באמצעות חברה קשורה ולקבל את האישור הנחוץ."
להשקפתי, הדרישות שהופיעו בכתובים מאוחר יותר במדריך קסלמן את קסלמן היו ידועות היטב לנאשמים 1 ו-2, ואין הם יכולים להסתתר מאחורי הטענה הפורמלית כי החברות הנוגעות בדבר לא היו בבעלותם, מאחר שלא החזיקו במניות החברה. כפי שהובהר בדבריי הקודמים, המדובר בחברות שהיו בשליטתם המעשית של הנאשמים 1 ו-2 והם אשר קבעו את דרכי פעולתם בכל התחומים, והפעילו אותם בהתאם לאינטרסים הכלכליים שלהם. לא שוכנעתי כי טובת בעלי המניות היא שעמדה, בהכרח, לנגד עיניהם, כאשר התקבלו החלטות כאלה ואחרות בנוגע לחברות הקבלניות.
לפיכך, הנני קובע כי חברת GWS, חברת אפיקי נחל וחברת א.א.ס.ט היו "חברות קשורות" והיה על הנאשמים 1 ו-2 לדווח על כך למרכז ההשקעות, בין במועד הגשת הבקשה לאישור תוכנית ההשקעה ובין אם במועד מאוחר יותר, כאשר חל שינוי בנסיבות. העלמת עובדה רלוונטית וחשובה זו, הינה בגדר מצג שווא כלפי מרכז ההשקעות, אשר נעשה במחדל.
יצויין, כי אינני מוצא ממש בטענה, לפיה הקשר בין הנאשמים 1 ו-2 לבין החברות הנוגעות בדבר היה ידוע לכל, ולכן היו רשאים הנאשמים לצאת מתוך הנחה, כי גם מרכז ההשקעות מודע לעובדות הרלוונטיות. לא הוכח בפניי כי הגורמים המאשרים היו מודעים לכל העובדות לאשורן, ומכל מקום, החובה היא לדווח באופן ישיר ופורמאלי ואין להסתפק במידע כללי ובשמועות, גם אם אלה נפוצו בקרב גורמים, כאלה ואחרים.
האם הוכחו העבירות המיוחסות לנאשמים במסגרת האישום הראשון?
- משקבעתי, כי לא הוכחה מעבר לספק סביר "שיטת מרמה" ייחודית, שהינה פרי תכנון מוקדם ומדוקדק שנעשה על ידי הנאשמים 1 ו-2 במטרה להונות את מרכז ההשקעות וגורמים נוספים בכל אחד ואחד מהפרוייקטים השונים, עליי לבחון, באורח פרטני, אם הוכחו העבירות המיוחסות לנאשמים, במסגרת האישום הראשון. אקדים ואומר כי אינני רואה בעצם קבלת כתב האישור להקמת מבנה בפרוייקט שטראוס, משום קבלת דבר במרמה, כנטען על ידי התביעה. אינני סבור, כי התביעה הוכיחה את הטענה כי כבר במועד הבקשה לאישור הפרוייקט, היתה תוכנית מגובשת להונאת מרכז ההשקעות מתוך כוונה להוציא כספים במרמה. התביעה אינה טוענת, כי הנאשמים לא התכוונו להקים את המבנה המיועד להשכרה עבור חברת מעדני עולם בע"מ, מקבוצת שטראוס, ולא מצאתי כי בבקשה עצמה צויינו דברים שהם כוזבים על פניהם.
גם לטענת התביעה, לפיה הנאשמים הציגו מצג שווא ביחס לכוונתם ויכולתם להשקיע את ההון העצמי הנדרש, לא מצאתי בסיס מוצק בראיות. אינני יודע מה היתה כוונתם של הנאשמים במועד הגשת הבקשה, ולא שוכנעתי, כי לא היה ביכולתם הפיננסית של הנאשמים 1 ו-2 להשקיע את ההון העצמי, בהתאם לדרישות החוק.