סכסוכים בבוררות דווקא, יש בהם כדי להעיד על כך שלא מדובר בבוררות שנועדה מלכתחילה להיות חשאית. ומדוע?
- תחילה, מדובר בבוררות בנושא שהוא בעל חשיבות ציבורית משמעותית. מדובר בפועלה של המדינה כנאמנה של אזרחי המדינה בנוגע לגביית תמלוגים בגין ניצול אוצרות טבע השייכים למדינה, וכפועל יוצא מכך לאזרחי המדינה. בנסיבות אלה, קיים קושי להניח שבעת שנחתם שטר הזיכיון הייתה ציפייה, שהסכסוך בין המדינה לבין הזכיין ופרטיו יישאר חשאי ונסתר מן הציבור. ואכן, בפרשת שידורי קשת קבע בית המשפט העליון כי "ככלל, על גוף פרטי המתקשר עם רשות ציבורית לקחת בחשבון כי המידע הכרוך בהתקשרותו פתוח לעיונו של הציבור" (פסקה 77 לפסק דינו של כב' השופט י' דנציגר; וראו גם בפסקה 90; וראו עוד, ע"א 6576/01 החברה לייזום מיסודה של סי.פי.אם בע"מ נ' לירן, פ"ד נו(5) 817, 822 (2002)).הדברים יפים גם בכל הנוגע לסכסוך משפטי, וביתר שאת כאשר מדובר בהתקשרות שעניינה אוצר טבע ציבורי ייחודי ובעל ערך רב. בענייננו, כאמור לעיל, כאשר נחתם שטר הזיכיון – מי"ה הייתה חברה ממשלתית, ואם הציפייה להיעדר חשאיות נכונה ביחס לגוף פרטי המקיים בוררות אל מול המדינה; נראה שהיא נכונה ביתר שאת כאשר מדובר בבוררות בין המדינה לחברה ממשלתית.
- בהמשך, מעצם העובדה שמדובר בהתקשרות בין שני גופים ציבוריים או מעין ציבוריים – המדינה וחברה ממשלתית – ספק אם חשאיות הייתה דווקא היתרון שהבוררות נועדה להשיג. כך, בשל האופי הציבורי של העניין, כאמור. כך גם, מכיוון שייתכן שבירור סכסוך מעין זה שהיה אז לפחות כמעין "סכסוך פנימי" בין גופים של המדינה, נתפס על ידי הצדדים כסכסוך שלא ראוי לבררו בבית משפט ככזה אלא בין כתלי הרשות הציבורית פנימה (השוו, הנחייה 6.1201; מש/3). בין כתלי הרשות פנימה – אך לאו דווקא בחשאיות. אכן, ספק אם הבוררות לפי שטר הזכיון נועדה מלכתחילה להיות חשאית; ואם אלה היו ציפיות הצדדים בעת שהוסכם על בירור סכסוכים בבוררות. מכל מקום, ואף אם ניתן לקבל נקודת מוצא של חשאיות בבוררות דנן, בנסיבות העניין, ומן הטעמים שפורטו לעיל, כוחה נחלש באופן משמעותי. חולשה זו מגיעה עד כדי איון טענת העותרת לאי תחולת חוק חופש המידע בנדון מלכתחילה.
- אם נסכם אפוא את דרכנו על לנקודה זו, יש לדחות את טענת העותרת, שלפיה בנסיבות המקרה חוק חופש המידע לא חל על הנדון, מהסיבה שהמדינה כצד לבוררות אינה "רשות ציבורית", ככזו. אלא שבכך לא מתמצה הטיעון של העותרת לעניין אי תחולת חוק חופש המידע על הנדון. נעבור אפוא לטיעון הבא שהעלתה בעניין זה – הוא אי תחולת חוק חופש המידע בשל ראיית הבוררות כ"שפיטה על פי דין".
--- סוף עמוד 25 ---