[נוסח משולב], תשמ"ד-1984) אינו חל על בוררות ככזו, אין הדבר בהכרח משמיע שהבוררות היא "סודית"; לא כל שכן סודית "על פי דין". צוין כבר, ש"אין הליכי בוררות נהנים אוטומטית מהעדר פומביות, וכל יתרונם בכך, שבהליך כזה יכולים הצדדים, אם רצונם בכך, לשלוט בשאלת פומביותו של ההליך" (כב' השופטת א' חיות בה"פ (ת"א) 10176/99 פז חברת נפט בע"מ נ' ארט-בי חברה בערבון מוגבל (בפירוק); אוטולנגי, לעיל, בעמ' 677-673). כאמור, בענייננו ספק אם קיימת ציפייה לגיטימית לחשאיות הבוררות לנוכח אופיה ולנוכח אופיים של הצדדים להסכם הבוררות בעת ההתקשרות לפי שטר הזיכיון (פסקאות 39-35; 60-57 לעיל); כמו גם נוכח ההיבט הציבורי המובהק של הסכסוך. מכל מקום, ואף תחת הנחה של חשאיות הבוררות דנן, כעולה מפסק הדין בעניין עיני הנ"ל אין הכרעה בשאלת קיומו של חיסיון, אך הוכר האינטרס הראוי להגנה בדבר חשאיות ההליך. מבלי צורך לנקוט עמדה בשאלה אם בוררות ככזו היא סודית, ברי שלא מדובר בהליך שגילויו אסור על פי דין. לכאורה ההיפך הוא הנכון, שכן העמדה העקרונית שבפרשת עיני היא שהגילוי אפשרי בנסיבות מסוימות וקונקרטיות. אם כך, איסור בדין על גילוי – אין, להבדיל מן השאלה הלא פשוטה בתוך דיני הבוררות עצמם – בה אין אני מביע עמדה כאמור – בכל הקשור לאיסור הגילוי על פי הסכםמפורש או משתמע בין הצדדים. נציין עוד, שחוק הבוררות לא קובע את חובת הסודיות הנטענת על ידי העותרת (וראו סעיף 2 לחוק זה והתוספת הראשונה לו). גם חוק זיכיון ים המלח, שמכוחו מתנהלת הבוררות דנן, לא קובע שהבוררות תהא סודית. הנה כי כן, לא עלה בידי העותרת להראות שקיים איסור בדין על גילוי מידע שמקורו בהליכי בוררות. יש אפוא לדחות את הטענה להתקיימות הסייג שלפי סעיף 9(א)(4) לחוק חופש המידע.
סעיף 9(ב)(6) לחוק: סודות מסחריים ומידע בעל ערך כלכלי
- סייג נוסף לו טענה העותרת מפעלי ים המלח בכל הקשור באי מסירת המידע בנסיבות המקרה, עניינו סעיף 9(ב)(6) לחוק חופש המידע, שלפיו הרשות אינה חייבת למסור מידע "שהוא סוד מסחרי או סוד מקצועי או שהוא בעל ערך כלכלי, שפרסומו עלול לפגוע פגיעה ממשית בערכו, וכן מידע הנוגע לעניינים מסחריים או מקצועיים הקשורים לעסקיו של אדם, שגילויו עלול לפגוע פגיעה ממשית באינטרס מקצועי, מסחרי או כלכלי;....". אכן, גם לסייג זה יש לכאורה רלבנטיות להליכי בוררות ככאלה ולמידע שנצבר בגדרם. עמדנו על כך שאחד היתרונות האפשריים בבוררות היא האפשרות לשמור על סודות מסחריים ככאלה ועל אי חשיפה של מידע כלכלי רגיש. אמנם, גם כאשר מדובר בהליך המתנהל בבית המשפט רשאי בית המשפט להורות על דיון בדלתיים סגורות על מנת למנוע חשיפה של סודות מסחריים (סעיף 68(ב)(8) לחוק בתי המשפט), אולם נראה שהעובדה שבוררות אינה "פומבית" לפי דין – ועל כך אין חולק – מקלה עם בעל הסוד המסחרי.
--- סוף עמוד 32 ---
- אלא שאין להסיק מסייג זה שבסעיף 9(ב)(6) לחוק כמקנה חיסיון מלא של מידע שמקורו בהליכי בוררות, כפי שניתן להבין במשתמע מטיעונה של העותרת לפניי. כך הדבר בשל מספר טעמים: ראשית, הסייג של סעיף 9(ב)(6) לחוק אינו סייג האוסר על מסירת המידע, אלא שהוא מאפשר לרשות שלא למוסרו (בשונה מסעיף 9(א) לחוק). הסעיף משמיע על כן שיקול דעת רחב יותר של הרשות. הדבר משמיע ממילא מימוש משמעותי יותר של חופש המידע לעומת מצבים בהם המידע אסור בגילוי. שנית, על פי הפסיקה נדרש להראות פגיעה ממשית, והכוונה היא לפגיעה משמעותית כאשר אין די בפגיעה שולית או קלת ערך (ראו פרשת שידורי קשת, לעיל, בפסקה 82). שלישית, מסקנה א-פריורית, שלפיה כל מידע מכל בוררות ככזו אינו ניתן למסירה לפי סייג זה אינה עולה בקנה אחד עם לשונו של הסייג או עם תכליתו של חוק חופש המידע (השוו, פרשת גישה, לעיל, בפסקה 15). במישור הלשון, נוסח הסייג מלמד שהוא תחום למידע בעל אופי מסוים וניתן ללמוד זאת גם מהדרישה בחוק עצמו, שהפגיעה עקב מסירת המידע תהיה ממשית כאמור. במישור התכלית, שכן גם מקום בו הליכי הבוררות הם חשאיים – והדבר אינו כך בהכרח במקרה דנן כאמור – מדובר, לפי הפסיקה, באינטרס יחסי. האיזון צריך לבוא לידי ביטוי בפרשנות הסייג האמור כך שלא תישלל בגינו כליל האפשרות לקבלת מידע מהליך בוררות. ייתכן שיהיו נסיבות בהן מידע ספציפי מתוך בוררות ייכלל במסגרת הסייג של סעיף 9(ב)(6) לחוק; ושהרשות הציבורית לא תהא חייבת לחשוף אותו ואף תחליט בדין שלא לעשות כן בכדי להגן על צד שלישי שעלול להיפגע מכך. אולם מדובר במידע ספציפי וקונקרטי. בחלקים ספציפיים מכתב טענות זה או אחר; במסמך קונקרטי זה או אחר; בעדות זו או אחרת או בחלקים ממנה. ונזכיר, שבענייננו המדינה עצמה השמיטה חלקים מהחומר המבוקש, שלפי עמדתה נכללים במסגרת סעיף 9(ב)(6). המסקנה היא אפוא, במישור העקרוני, שאין מקום להכיר בנסיבות המקרה שלפניי בחיסיון גורף במסגרת זו של כל הבוררות על קרביה ומסמכיה. תוצאה אחרת תעניק לבוררות שלפניי מעין חיסיון על פי דין, ולו במונחי חופש המידע, שאין לה על פי דין אחר. והרי שנינו שהמחוקק לא החריג את הליכי הבוררות מהחלתו של חוק חופש המידע; וכי ייתכנו בוררויות שאינן חשאיות. ועוד שנינו, שגם לפי דיני הבוררות עצמם סודיות הבוררות – ככל שהיא קיימת – ובוודאי חשאיותה, הם יחסיים, ולא מוחלטים.
- וכעת במישור הפרטני, יש לשאול אם יש למנוע מסירת מידע ספציפי בנסיבות המקרה שלפניי בשל סייג זה של סעיף 9(ב)(6) לחוק חופש המידע? בעניין זה טענה לפניי המדינה, שבתכתובות שקדמו להגשת העתירה ניתנה לעותרת האפשרות לטעון לסודות מסחריים ספציפיים ולמידע בעל ערך כלכלי אחר שאין לחשוף אותו. חרף הזדמנות זו העותרת לא עשתה כן ולא טענה ספציפית לסייג זה. גם בעתירה היא לא עשתה כן כנדרש. מעבר לכך, צוות המומחים מטעם המדינה שבחן את כתבי הטענות והפרוטוקולים, השמיט על דעתו קטעים שונים שהמדינה סברה שהעותרת עלולה להיפגע מפרסומם כעניין של סוד מסחרי או מידע כלכלי. זאת, הגם שהעותרת כאמור חדלה מלעשות כן ולטעון כנדרש לפגיעה
--- סוף עמוד 33 ---