--- סוף עמוד 34 ---
- הוראה אחרונה אליה הפנו הצדדים בטיעונם לפניי, בכל הקשור בסוגית מסירת המידע המבוקש מתוך הבוררות, היא סעיף 9(ב)(7) לחוק. לפי סעיף זה, הרשות הציבורית אינה חייבת למסור מידע "שהגיע לידי הרשות הציבורית, שאי-גילויו היה תנאי למסירתו, או שגילויו עלול לפגוע בהמשך קבלת המידע". הסייג מבוסס, בין היתר, על יחסי אמון בין מוסר המידע לבין הרשות (ראו ה"ח חופש המידע, בעמ' 405). אכן, גם בהתייחס לסייג זה ניתן להעלות על הדעת מצבים, שבהם לכאורה מידע שמקורו בבוררות יהיה מוגן מפני מסירה ולו במובן זה שיהא טעם של ממש לרשות הציבורית שלא למסור את המידע. כך, למשל, אם הייתה התניה של אי הגילוי כתנאי למסירה. או-אז, אי הגילוי יכול להיגזר גם מתוך דיני הבוררות עצמם כאמור, ומחובת תום הלב של הרשות הציבורית – אם תום הלב המוטל עליה כצד להסכם בוררות (ראו Smadar Ottolengi THE LAW OF ARBITRATION IN ISRAEL 14 (2001)) ואם תום הלב המוטל עליה כרשות ציבורית.
- טעם נוסף לאי מסירת המידע כאמור בסעיף 9(ב)(7) לחוק הוא כאשר המסירה עלולה לפגוע בהמשך קבלת המידע. אכן, עניין זה שבסייג שבסעיף 9(ב)(7) לחוק נושק לא פעם לסוגיית איסור המסירה של מידע שיש בו פגיעה בפרטיות, שכן לא פעם אפילו אין המידע שנמסר לרשות סודי על פי דין, לא אמור המידע להימסר לאחר. כך הדבר, שכן "למיצער, בין האזרח לבין הרשות קיים הסכם משתמע לפיו הרשות תעשה שימוש במידע שנמסר לה לצורך פעולת הרשות" (כב' השופט י' עמית בפרשת מנגל, לעיל, פסקה 12 לפסק הדין). ניתן לעיתים ובנסיבות מסויימות לצאת מנקודת מוצא, שלפיה הצדדים לבוררות רצו בפרטיות המידע שבמסגרתה (ראו והשוו,J.Brian Casey ARBITRATION LAW OF CANADA: PRACTICE AND PROCEDURE 193 (2005) ). אם כי, כאמור, לא הוכח שזהו המצב במקרה שלפניי. זאת ועוד: מקום בו מדובר במידע שמקורו בהליך בוררות, הנפגע כתוצאה ממסירת המידע – אותו "צד שלישי" (לפי סעיף 13 לחוק) – אינו בהכרח הצד האחר להליכי הבוררות. ייתכנו מצבים שבהם הצד שלישי, שעלול להיפגע ממסירת המידע, יכלול מעורבים נוספים בהליך הבוררות. כך למשל, הבוררים עצמם, עדים בבוררות וכן צדדים רחוקים לבוררות שמידע הנוגע לעניינם מצוי בבוררות והובא במסגרתה על בסיס ההנחה שלא יימסר; ובמסירתו עלולים הם להיפגע.
- אלא שניתן להשאיר היבטים עקרוניים אלה של סעיף 9(ב)(7) לחוק בצריך עיון לעת מצוא. כך הדבר, שכן העותרת שלפניי – מפעלי ים המלח – אינה יכולה להיבנות מסייג זה שבחוק כעילה לאי מסירה של המידע שהתבקש בשלמותו. זאת, בשל מספר טעמים: ראשית, כנזכר לעיל בהרחבה, העותרת לא הראתה שעצם קיום הבוררות (כהסכם בין הצדדים) כמו גם כל המידע שנמסר בה – היו תחת "תנאי" של אי גילוי כמשמעו בסעיף 9(ב)(7) לחוק. בעניין זה יש לשוב ולהזכיר, שמנגנון הבוררות בין הצדדים נקבע מכוח חוק זיכיון ים המלח
--- סוף עמוד 35 ---