המשך כהונתו כבורר תוכרע על ידי בית משפט זה וכי הוא יפעל כפי שבית המשפט יורה לו.
- מעבר לכך, נטען כי גם אם היה מדובר במקרה בו הבורר התפטר מתפקידו, עדיין לא היה בדבר כדי להפוך את הדיון בבקשה לתיאורטי. בעניין זה נטען, כי בית המשפט המחוזי ביטל בפסק דינו את כל ההחלטות שניתנו על ידי הבורר לרבות אותו "פסק בוררות חלקי – שלב א'" ולפיכך גם אם הבורר אכן התפטר, עדיין נותרה השאלה מה דינו של אותו "פסק בוררות חלקי – שלב א'" ואותן החלטות שניתנו אחריו.
- בהמשך טוענת המבקשת כי לו סברו המשיבים כי הבורר הודיע להם על התפטרותו, נשאלת השאלה מדוע הם לא טרחו להודיע על הדבר למבקשת ומדוע המשיבים לא העלו טענה זו במסגרת ההליך הקודם שהתנהל בפני בית משפט זה בהקשרה של הבוררות (המדובר ברע"א 4142/07 [פורסם בנבו]. בקשת רשות ערעור זו, שהינה השגה על החלטת בית המשפט המחוזי שלא להתיר את חקירת המצהירים מטעם המשיבים בידי המבקשת, נדונה על ידי השופטת א' פרוקצ'יה ונמחקה בהחלטה מיום 9.12.2007. נקבע כי לאור העובדה שניתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי, הליך הביניים נבלע בפסק הדין. בית משפט זה העיר כי אין בהחלטתו כדי לשלול דיון בטענות המבקשת העולות בבקשה במסגרת השגה על פסק הדין גופו, אם וככל שיעלה צורך בכך). כן נטען, כי המשיבים הסתירו מהמבקשת את המכתבים ששלחו לבורר.
- עוד נטען, כי בית משפט זה קבע בעבר כי אם אין עילה לפסלות, על השופט מוטלת חובה לשבת בדין ואסור לו לפסול את עצמו. נטען, כי קביעה זו נכונה בוודאי כאשר מדובר בבורר אשר התמנה בהסכמת הצדדים. כן נטען, כי לוּ ייקבע כי אכן יש להעביר את הבורר מתפקידו, הרי שיהיה בכך כדי ליתן פרס לצד שהעלה טענות פסלות בלתי מוצדקות נגד הבורר.
- המבקשת אף טוענת כי חלוף הזמן מאז שמונה הבורר אינו מצדיק כי זמן זה ירד לטמיון ואין מקום להעניש את המבקשת בעיכובים וסחבת נוספים. בעניין זה אף נטען, כי גם עינוי דין הוא בגדר עיוות דין. כן חוזרת המבקשת על טענתה לפיה יש לשקול את מיליוני השקלים שהצדדים השקיעו עד כה בהליך הבוררות וכי בכל מקרה המבקשת זכאית לפיצוי על הנזק הכספי שנגרם לה.
--- סוף עמוד 24 ---
- בהמשך, בתגובה נוספת שהוגשה על ידי המבקשת ביום 3.7.2008, היא חוזרת על חלק מהטענות שהועלו על ידה בבקשה. בנוסף, נטען כי ניסיונם של המשיבים להסתמך על סעיף 11 לחוק הבוררות מוביל למעשה לשמיטת הקרקע מתחת לכל תביעתם. לטענת המבקשת ניתן להסתמך על העילות הקבועות בסעיף 11 לחוק הבוררות אך ורק במסגרת תקיפה של פסק הבורר לפי סעיף 24לחוק הבוררות. משעה שהמשיבים טוענים כי בקשתם אינה נעשית לפי סעיף 24 לחוק הבוררות ממילא די בכך כדי לשמוט את הקרקע מתחת כל בקשתה.
- המבקשת חוזרת וטוענת כי החלטת הבורר היא בגדר פסק חלקי. בעניין זה נטען כי על אף קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה הבורר כינה את הפסק בשם "החלטת ביניים" בפועל הכותרת של הפסק הינה "פסק חלקי". כן נטען, כי פסק הבורר הכריע באופן סופי בחלק ניכר מהעילות כאשר לאחר קביעותיו בפסק אין ולא יהיה עוד כל דיון המשכי בקביעות אלה בחלקה השני של הבוררות.
תגובה נוספת מטעם המשיבים
- ביום 17.9.2008 הגישו המשיבים תגובה נוספת, לתגובתה של המבקשת בה חזרו על טענותיהם ולא מצאתי מקום להרחיב בעניין. יוער רק, כי המשיבים טענו כי מהלך התפטרותו של הבורר היה גלוי בהודעותיו הטלפוניות ובשלושת מכתביו לצדדים. עוד נטען, בהתייחס לטענת המבקשת לפיה היה על המשיבים להגיש את בקשתם לפי סעיף 24 לחוק הבוררות, כי המבקשת למעשה "מניחה את המבוקש" שכן לגישת המשיבים לא ניתן עדיין פסק בוררות ולכן לא היה מקום להגיש בקשה לביטולו לפי העילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות.
דיון והכרעה
- ביום 11.2.2010 החלטנו כאמור ליתן רשות ערעור ולדון בתיק כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. כעת, ולאחר שניסיונות הצדדים לסיים את ההליך מחוץ לכותלי בית המשפט נכשלו, הגיע המועד ליתן את פסק הדין.
לאחר קריאת כתבי הטענות על נספחיהם, שהשתרעו על פני מאות עמודים, הגעתי לכלל מסקנה, וכך אציע לחבריי לקבוע, כי דין הערעור להתקבל, כך שהחלטת הבורר תעמוד על כנה, כמו גם החלטות הבורר שניתנו לאחר שהוגשה בקשת הפסלות