(1) נתגלה שהבורר אינו ראוי לאמון הצדדים;"
הנה כי כן, ההוראה הקבועה בסעיף 11(1) לחוק הבוררות, היא מקור הסמכות להעברת בורר מתפקידו.
- הוראה זו, הקבועה בסעיף 11(1) לחוק הבוררות, הינה כאמור נגזרת של ההוראה הקבועה בסעיף 30 לחוק הבוררות. בעבר כבר נקבע על ידי בית משפט זה כי המבחן לבדיקת השאלה האם ראוי הבורר לאמון הצדדים אם לאו הינו מבחן אובייקטיבי, וכי אין די בתחושותיו הסובייקטיביות של מי מן הצדדים כדי לומר שהבורר אינו ראוי לאמונם [ראו: ע"א 75/89 צרפתי נ' צרפתי, פ"ד מז(5) 516, 518 (1993) (להלן: עניין צרפתי); ר"ע 21/82 ציון נ' אראל, פ"ד לו(4) 70, 75-74 (1993) (להלן: עניין ציון); ע"א 7298/00 סמואל נ' חממי ([פורסם בנבו], 29.1.2002) בפסקה 5 להחלטת הרשם ע' שחם (להלן: עניין סמואל); וראו גם החלטתי ברע"א 9535/07 שרבט נ' שרבט ([פורסם בנבו], 17.1.2008) בפסקאות 30-29 (להלן: עניין שרבט)]. לעניין המבחן האובייקטיבי עוד אשוב בהמשך, כאשר אדון באמות המידה לבחינת טענתו של צד להליך בוררות לפיה יש לפסול את הבורר.
- הוראות סעיף 11(1) וסעיף 30 לחוק הבוררות יעמדו במרכזו של הדיון. לָיחס שבין סעיף 30 לחוק הבוררות לבין סעיף 11(1) לחוק הבוררות אשוב בהמשך, כאשר אדון במבחן לפסלות בורר אשר בהתקיימותו מתעורר הצורך להעביר את הבורר מתפקידו. ואולם, בטרם אתחיל את הדיון במבחן לפסלות בורר, אדון בשאלה האם החלטת הבורר בענייננו הינה פסק ביניים או החלטה. לעניין זה נפקות שכן כפי שיובהר להלן, במקום בו מדובר בפסק בורר, להבדיל מהחלטה, מתעוררת שאלה מקדמית בדבר
--- סוף עמוד 27 ---
אפשרות צד להליך בוררות להגיש בקשה להעברת בורר מתפקידו מכוח סעיף 11 לחוק הבוררות, זאת מאחר שבפני אותו צד פתוחה הדרך להגשת בקשה לביטול הפסק בהתקיים אחת העילות הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות.
החלטה או פסק? חשיבות ההכרעה לצורך מבחני הפסלות
א. ההבדל בין פסק ביניים להחלטה
- סעיף 1 לחוק הבוררות קובע כי פסק בוררות הינו גם פסק ביניים שניתן על ידי בורר:
"פסק שניתן על ידי בורר, לרבות פסק ביניים".
על הוראת סעיף 1 לחוק הבוררות יש להוסיף את ההוראה הקבועה בפריט יז לתוספת הראשונה לחוק הבוררות המאזכרת אף היא את האפשרות העומדת בפני הבורר ליתן פסק ביניים המכריע בחלק מהעניינים המתעוררים בבוררות בין הצדדים שלפניו:
"הבורר רשאי לתת פסק הצהרתי, צו עשה או לא תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר שבית המשפט מוסמך לתתו, וכן רשאי הוא לתת פסק ביניים המכריע בנושא הבוררות חלקים חלקים".
- מכאן, שלנוכח העובדה שפסק ביניים נחשב אף הוא כפסק (ולא כהחלטה), הרי שלצורך סיווג פסיקתו של הבורר, ובחינת השאלה האם מדובר בפסק ביניים או בהחלטה, יש להתייחס אל פסק ביניים כשם שמקובל להתייחס לפסק דין חלקי בסכסוך אזרחי המתנהל במערכת בתי המשפט, שכן פסק הביניים מכריע בחלק מוגדר ומתוחם במחלוקת שבין הצדדים העומד על רגליו שלו, כשם שפסק דין חלקי מכריע בחלק מוגדר ומתוחם של הפלוגתאות בהליך אזרחי הנדון בבית המשפט (ראו: רע"א 300/89 ולקו חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ נ' החברה לפיתוח חוף אילת בע"מ, פ"ד מה(4) 497, 509 (1991) (להלן: עניין ולקו); וראו: ע"א 3253/02 שירותי בריאות כללית נ' מייטלס, פ"ד נז(3) 405, 411 (2003); רע"א 8092/02 אלוני נ' תקווה, פ"ד נז(1) 740, 743 (2002) (להלן: עניין אלוני); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 362-361 (מהדורה עשירית, 2009) (להלן: גורן); וכן החלטתי ברע"א 8984/09 ANGELMARINE LTD נ'
--- סוף עמוד 28 ---