בר חמישה כוכבים בע"מ ([פורסם בנבו], 14.2.2010) בפסקה 9). המסקנה לפיה פסק ביניים שניתן על ידי בורר דינו כפסק דין חלקי שניתן על ידי בית המשפט בהליך אזרחי, מחייבת בשלב הבא, לבדוק מהי ההבחנה בין פסק דין חלקי, או בענייננו פסק ביניים לבין החלטה?
- בעניין ולקו נדרש בית משפט זה לדון בשאלת ההבחנה שבין פסק דין חלקי או פסק ביניים לבין החלטה. בעניין זה נקבע כי ההבחנה בין השניים נעוצה בעובדה שפסק דין חלקי, בניגוד להחלטה, סוגר באופן ברור ומפורש את כל המחלוקות נושא ההחלטה:
"יש לומר על-כן, כי החלטה, שנטען לגביה כי היא פסק-דין חלקי, תיחשב לכזו רק כאשר ברור כי הדיון במחלוקת נושא ההחלטה הושלם, התיק נסגר בכל האמור למחלוקת זו, ובידי הצדדים נמצאת החלטה ברורה ומפורשת המכריעה במחלוקת מוגדרת, שלמה ובעלת קיום עצמאי משלה" (ראו: עניין ולקו, לעיל, בעמ' 510).
בהמשך, נקבע כי הבחנה זו יפה גם כאשר מדובר בפסק ביניים:
"דברים אלו נכונים לא רק לגבי פסק-דין חלקי כי אם גם לגבי פסק ביניים..." (ראו: עניין ולקו, לעיל, בעמ' 511; וראו גם: גורן, לעיל, בעמ' 361).
- עם זאת, ההבחנה בין החלטה לבין פסק ביניים אינה תמיד פשוטה וכפי שיובהר להלן, ייתכנו מקרים בהם על אף שלכאורה הוכרעו חלק מהעניינים בפסיקתו של בית המשפט או בפסיקתו של הבורר, לא תחשב אותה פסיקה בגדר פסק דין חלקי או פסק ביניים אלא תסווג כהחלטה. בע"א 6058/93 מנדלבליט נ' מנדלבליט, פ"ד נא(4) 354 (1997) נעזר בית משפט זה ב"מבחן הסעד" לצורך הכרעה בשאלה האם מדובר בפסק ביניים או בהחלטה. באותו עניין נקבע, כי פסק בורר אשר קבע בשלב הראשון את העקרונות המאפשרים לשמאי להעריך את חלקו של אחד הצדדים בעיזבון (כאשר בשלב השני בבוררות נדרשה הכרעה בקביעת הסכום) אינו מהווה פסק ביניים וזאת כאמור, על פי מבחן הסעד. נקבע, כי בחינת סופיות ההחלטה אינה נקבעת על פי תוכנה אלא על יסוד תוצאתה הדיונית וכי על בית המשפט לברר האם בפסק הראשון נתן הבורר חלק מן הסעד שנתבקש או דחה אותו (ראו: שם, בעמ' 366-365; וראו גם:
--- סוף עמוד 29 ---
עניין אלוני, לעיל, בעמ' 743; וכן החלטותיי ברע"א 9711/07 שרעבי נ' עזריאל, מושב עובדים של הפועמ"ז בע"מ ([פורסם בנבו], 15.4.2008) בפסקה 19 וב-רע"א 10720/07 יונה נ' ס.א.ד.ר חברה לעבודות בניין בע"מ ([פורסם בנבו], 31.8.2008) בפסקה 28; וראו גם: גורן, לעיל, בעמ' 358).
- עניין אחר שנדון בבית משפט זה, ונסיבותיו דומות למקרה שלפנינו התעורר ברע"א 1753/98 Bip Chemicals Ltd. נ' ג"ד כימיקלים בע"מ, פ"ד נב(3) 334 (1998) (להלן: עניין Bip Chemicals Ltd). באותה פרשה נקבעה בשלבים הראשונים של הליך הבוררות חבותה של המשיבה באותו הליך כלפי המבקשת, מבלי לקבוע את שיעור התשלומים. סוגיה זו הושארה לדיון נוסף ולהחלטה נוספת. נקבע, כי בנסיבות אלה טרם הסתיים הדיון והחלטות הבורר הן בגדר "החלטות אחרות", להבדיל מפסק ביניים. בית המשפט אף ציין:
"הלכה פסוקה היא, כי החלטה שניתנה בדיון לפני בית-משפט ואינה מסיימת אלא את השלב הראשון של הדיון היא 'החלטה אחרת', לעניין הערעור עליה. 'והוא הדין בהחלטה הקובעת את חבות הנתבע לפצות את התובע... על מנת ששיעור החבות ייקבע בשלב השני...' (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי [6], בעמ' 773-772). החלטה מסוג זה אינה עומדת בפני עצמה אלא משמשת 'רק מנגנון, כדי להכין את בירור הסעד הסופי שיינתן בתובענה'" (ראו: שם, בעמ' 336).
- נדמה כי קביעתו של בית משפט זה בעניין Bip Chemicals Ltd רלבנטית למקרה שלפנינו. בענייננו נקבע, כאמור, על ידי הצדדים כי בשלב הראשון בבוררות תידון שאלת החבות, ובשלב השני, ככל שיהיה בכך צורך, יכריע הבורר בשאלת החיובים הנובעים מממצאיו ומקביעותיו. עיון בפסיקת הבורר מגלה כי לפחות חלק אם לא חלק ניכר מקביעותיו בשלב הראשון יש לסווג כהחלטה ולא כפסק ביניים, וזאת על פי ההלכות הנזכרות לפיהן במקום בו הוכרעה בשלב הראשון שאלת החבות בלבד ובשלב השני אמורה להיות מוכרעת שאלת הנזק אין עסקינן בפסק דין חלקי (או בפסק ביניים) כי אם בהחלטה, שכן החלטות אלה אינן עומדות בפני עצמן והן שלב נוסף בדרך להכרעה בסעד הסופי. בענייננו, עיון בהחלטת הבורר רק מדגיש את המסקנה האמורה שכן מדבריו של הבורר עולה כי הוא ביקש לכבד את הסכמת הצדדים ונמנע מלהכריע במסגרת קביעותיו בשלב הראשון של הליך הבוררות בשאלת החיובים הנובעים מקביעותיו באשר לאחריות המשיבים כלפי המבקשת. כך למשל ציין הבורר:
--- סוף עמוד 30 ---