" כפי שניתן היה להיווכח, הצדדים העלו והציגו בצורה נרחבת מאוד את גרסאותיהם וטענותיהם בנוגע לשאלת האחריות של קבוצת ליברמן כלפי ארט-ב. נושא זה נדון ומוכרע בפסק בוררות (חלקי) זה. לאור קביעת חבות ואחריות של קבוצת ליברמן כלפי ארט-ב להשבה, הרי שיתקיים שלב שני של הבוררות, בהתאם להסכם הבוררות, בו תידון ותוכרע שאלת החיובים הנובעים מאחריות ומחבות קבוצת ליברמן הנ"ל" (ראו: פסק בוררות חלקי – שלב א', בעמ' 1268).
- ביטוי נוסף לעמדתו זו של הבורר ניתן למצוא בהחלטתו לדחות באותו שלב של הבוררות את טענת המשיבים לפיה למבקשת לא נגרם נזק, תוך כדי שהוא קובע:
"הצדדים הסכימו כי שאלת החיובים הנובעים מהחבות שנקבעה בשלב א' בבוררות, תידון בשלב ב'. לכן, אינני רשאי לדון בסוגייה הנטענת בשלב זה" (ראו: פסק בוררות חלקי – שלב א', שם).
- הבורר קבע במסגרת החלטתו בשלב הראשון של הבוררות את חבותם של המשיבים. הבורר קבע כי המשיבים חייבים כלפי המבקשת בגין התשלום הנוסף לקבוצה הפולנית, התשלום לזאבי ודמי הניהול שהגיעו מחברת פז לקבוצה הפולנית. הבורר אף דן בחבות מכוח עוולות שונות מדיני הנזיקין וכן בעניין השבה ופיצויים מכוח דיני החוזים. עם זאת, בשאלת היקף האחריות וקביעת גובה הפיצויים, אם בכלל, נקבע כי יתנהל דיון בשלב השני של הבוררות (ראו: פסק בוררות חלקי – שלב א', בעמ' 1284).
- יוער, כי בהחלטת הבורר ניתן למצוא קביעות אותן אפשר וצריך לסווג כפסק ביניים ולא כהחלטה שכן הן סופיות ואחריהן אין כלום. כך למשל, נדחתה הטענה לפיה המבקשת יכולה היתה לזכות בזכויות בגשיק בחברת אלטין. כן נדחתה תביעת המבקשת ככל שהיא נוגעת לזכויות בגשיק באלטין. בנוסף, נדחתה הטענה לפיה המשיבים היו "נאמן" ביחסם עם המבקשת ונקבע כי אין להטיל עליהם חובות נאמנות. כמו כן, נדחתה תביעתה של המבקשת להשבה מכוח עקיבה ולהשבה מכוח עשיית עושר ולא במשפט. הבורר אף דחה את טענות המבקשת לפיצוי בגין הנכסים ש"שחררה" לקבוצה הפולנית בהסכם הפשרה, שכן נקבע כי מדובר בחיוב כפול של המשיבים. כאמור, ייתכן וניתן לומר שקביעות הבורר בעניינים אלו הינן בגדר פסק
--- סוף עמוד 31 ---
ביניים. ואולם, בענייננו מעלים הצדדים את שאלת סיווג החלטת הבורר כגורם המשפיע על טענת הפסלות, מאחר וסיווג פסיקתו של הבורר משפיע על ההליך שהיה על המשיבים לנקוט - האם היה עליהם להגיש בקשה לפי סעיף 11(1) לחוק הבוררות או שמא היה עליהם להגיש בקשה לביטול פסק בורר לפי אחת העילות הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות. לסיווג פסיקתו של הבורר ישנה גם השפעה לאור המועד בו הועלתה טענת הפסלות. לכן, משעה שמצאתי כי חלק, אם לא חלק ניכר, מהחלטת הבורר אינו מהווה פסק ביניים, הרי שאין מקום להמשיך ולהרחיב את הדיון בסוגיה זו לאור המסקנה לפיה האפשרות להגשת בקשה להעברת הבורר מתפקידו, היתה פתוחה בפני המשיבים.
- בטרם אסיים חלק זה, אבקש להעיר כי לא נעלמה מעיני העובדה כי הבורר כינה כאמור את החלטתו כ"פסק בוררות חלקי - שלב א'" (זאת על אף קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה פסיקתו של הבורר כונתה על ידו "החלטת הביניים בבוררות, ראו: פסק דינו של בית המשפט המחוזי בפסקה 40, עמ' 27) ואף ציין בהחלטתו כי הוא דוחה את טענת המשיבים לפיה מדובר בהחלטה ולא בפסק ביניים. בעניין זה קבע הבורר: "פסק הבוררות שניתן בבוררות זו, הינו פסק דין (חלקי) סופי לכל דבר ועניין המסיים את המחלוקת בין הצדדים בעניין 'התביעה הגדולה' וכן בנוגע לאחריות קבוצת ליברמן כלפי ארט-ב, ב-2 הנקודות של 'התביעה הקטנה'... פסק הבוררות אומנם אינו מסיים את כל המחלוקות בין הצדדים... אלא הדבר אינו גורע מהיותו פסק סופי במחלוקות עליהם הוסכם בין הצדדים כי פסק הבוררות בשלב א' של הבוררות יכריע" (ראו: החלטת הבורר בבקשת הפסילה, בעמ' 20-19) עם זאת, בפסיקה נקבע כי אין בכותרתו של הפסק או בכינויו על ידי הבורר כדי לקבוע האם מדובר בפסק ביניים או בהחלטה, וכי גם פרשנותו של הבורר והצהרותיו אינן קובעות. על בית המשפט לברר את משמעותו של הפסק מתוכו ומתוכנו (ראו: ע"א 177/83 סב"ם – שיטות בניה מתוחכמות בע"מ נ' אגודת קבוץ גליל ים, פ"ד לח(4) 718, 724 (1985); ולעניין פסק דין חלקי מול החלטה ראו והשוו: גורן, לעיל, בעמ' 358). במקרה דנן הגעתי כאמור למסקנה כי חלק, אם לא חלק ניכר, מקביעותיו של הבורר הינן בגדר החלטות ולא פסק ביניים. להבחנה זו כאמור חשיבות לעניין טענת הפסלות. אעבור כעת לבחינת משמעות הקביעה לפיה מדובר בהחלטה ולא בפסק ביניים.
ב. משמעות ההבדל לעניין הפסלות