מכוח סעיף 24 לחוק הבוררות, עליו להעלות מכלול טעמים וטענות אלו באותו מועד (כמובן ללא שיהוי). מעבר לכך, יודגש כי בכל מקרה, במידה ואותו צד מעלה גם טענות שעניינן ביטול פסק הבוררות, עליו לעשות כן במסגרת המועדים הקבועים בסעיף 27 לחוק הבוררות ובתקנה 10 לתקנות סדרי הדין בעניני בוררות, התשכ"ט - 1968. דברים אלו נאמרו כאמור למעלה מן הצורך, שכן במקרה שלפנינו לא מדובר כאמור בפסק ביניים אלא בהחלטה.
- משעברתי משוכה זאת והגעתי לכלל מסקנה לפיה המשיבים היו רשאים להגיש בקשה להעברת הבורר מתפקידו בעילה הקבועה בסעיף 11(1) לחוק הבוררות, יש לעבור כעת לדון באמות המידה לבחינת בקשה להעברת בורר מתפקידו בעילה לפיה הבורר אינו ראוי לאמון הצדדים.
אמות המידה לבחינת בקשה להעברת בורר מתפקידו מכוח סעיף 11(1) לחוק הבוררות
- ברע"א 6171/99 ת.ס. תעשיות סיליקט בע"מ נ' רותם אמפרט נגב בע"מ, פ"ד נה(1) 327, 334 (1999) דן בית משפט זה בשיקולים אותם יש להביא בחשבון כאשר מוגשת בקשה להפסקת בוררות או להעברת בורר מתפקידו. באותו עניין נקבע:
"בית-המשפט יבדוק אם קמה עילה להפסקת הבוררות או להעברת הבוררים מתפקידם. לשם כך ישקול בית-המשפט, לפי המקרה, את כל השיקולים הרלוונטיים, בין השאר את סבירות משך הזמן שחלף, את התנהגות הבוררים, את התנהגות הצדדים, את הנזק שייגרם אם תיפסק הבוררות לאור התועלת שבהמשכתה, את השאלה אם נגרם עיוות דין לצד המבקש להפסיק את הבוררות, את שיקולי הצדק ואת כל השיקולים הבאים בחשבון כאשר מבקשים להעביר בוררים מתפקידם".
- על אמות מידה אלה יש להוסיף ולציין כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 11(1) במקרים קיצוניים, שכן בקשה מסוג זה מקימה כאמור, חשש לפגיעה בשמו הטוב של הבורר (ראו: רע"א 1651/99 ר.ר חניונים בע"מ נ' הסתדרות העובדים החדשה בישראל ([פורסם בנבו], 16.5.1999); רע"א 9812/04 עברי נ' המועצה המקומית רמת ישי ([פורסם בנבו], 15.11.2004); עניין י. רוטשטיין מערכות מידע (1986) בע"מ, לעיל).
--- סוף עמוד 36 ---
- זאת ועוד, בעבר ציינתי כי אין לקבל טענה לפיה במקום בו הוגשה ונדחתה בקשה להעברת בורר מתפקידו בהסתמך על אחת העילות הקבועות בסעיף 11 לחוק הבוררות, ממילא, מעצם הגשת הבקשה, קמה עילה להעברת הבורר מתפקידו. באותו עניין ציינתי כי גם אם אותו צד שהגיש את הבקשה עלול לחוש אי נוחות מסוימת בעת ההתדיינות בפני הבורר לאחר שביקש את העברתו מתפקידו ובקשתו נדחתה, הרי שאי נוחות זו כשלעצמה אינה מהווה עילה להעברת הבורר מתפקידו שכן הדבר עלול להוביל לתמריץ שלילי לפיו צד לבוררות יפנה לבית המשפט בבקשה להעברת הבורר מתפקידו מבלי שתהיה לכך עילה מוצדקת וזאת בכדי להשתמש בפניה עצמה לבית המשפט כטעם להעברת הבורר מתפקידו (ראו: רע"א 5462/08 סופר נ' ש.י.צ.ח חברה לבניין בע"מ ([פורסם בנבו], 15.9.2008) בפסקה 13; וכן אוטולנגי, לעיל, בעמ' 501-500).
- על רקע דברים אלו, אעבור לבחינת השאלה האם קמה עילה להעברת הבורר מתפקידו. תחילה אבקש לסקור את הדין החל בשאלות השונות המתעוררות במקרה דנן, הקשורות לסוגיית העברת בורר מתפקידו בעילה הקבועה בסעיף 11(1) לחוק הבוררות, ולאחר מכן, אתייחס באופן פרטני לסכסוך שבין הצדדים שלפנינו. תחילתו של הדיון יהיה בבחינת הסטנדרט הראוי ואמות המידה לפסלותם של בוררים והאם הם צריכים להיות מקלים, מחמירים או זהים למבחן לפסלות שופט. כן אבקש לדון בחובת הגילוי של הבורר כלפי הצדדים. בהמשך, אבקש לדון בהתנהגות הצדדים לבוררות ובחובות המוטלות עליהם כצד להליך הבוררות. בנוסף, אבקש להתייחס לשאלה, האם תנאי לפסלות בורר הינו בחינת תוכן החלטתו. לאחר הדיון הכללי אבקש להתייחס לנסיבות המקרה שלפנינו ולשאלה האם במקרה דנן היה מקום להורות על העברת הבורר מתפקידו, תוך התייחסות למכלול הנסיבות. לבסוף, אדרש לשאלה מה משמעות אמירתו של הבורר לפיה אין הוא מעוניין להמשיך בניהול הבוררות בין הצדדים.
פסלות שופט לעומת פסלות בורר